פרק מ - המסור · תורה שלמדתי באף...
ראש השנה זה של שנת תקצ"ו באומאן, יחרט בלבם של חסידי ברסלב המעונים והמוכים, לנצח. בריש גלי, לעין כל, נטלה המשטרה את עטרת ראשם, מוהרנ"ת, בבזיון וקצף. זאת לאחר שגם הנסיעה לאומאן בזאת השנה עברה עליו בפחד וחרדה, ונאלץ לנהוג כגנב בלילה...
אולם דוקא משום זה עלץ לבו של מוהרנ"ת ביתר שאת, שעל אף הכל זכה להשאר בראש השנה באומאן. הוא הזכיר תמיד ראש השנה זה, וכעין מה שאמרו חז"ל במדרש (ילק"ש קהלת): "תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי..."
עובדא זו היתה מכה מוחצת למתנגדים שחפצו לראות אך רע. העובדא שלאחר שנה תמימה של דיכוי ורדיפות ועינויים מצידם נגד חסידי ברסלב באופן שלא נשמע כזאת בישראל, שהגיע לא פעם לכדי נסיון רציחה ממש, ולאחר שכבר הצליחו להוציא צו גרוש על מורה דרכם של חסידי ברסלב, נוכחו כי עדיין הם בתחילת הדרך... מוהרנ"ת "המגורש" הצליח לעקוף את הכל, וחגג יחד עם עדתו ברוב פאר והדר את הקיבוץ הקדוש בראש השנה...
אך המתנגדים לא נחו ולא שקטו. הם יערכו חקירה יסודית לדעת כיצד הצליח מוהרנ"ת להוציא מתחת אפם רשיון לנסיעה. מי סייע בידו בתחבולה הזאת.
לאחר חקירה קצרה, התאמתה העובדא כי ידם של אותם שני פקידים יהודיים היתה במעל... מיד החלו לפעול למסור אותם לשלטונות בתואנה כי סייעו בידי עבריין מגורש להמלט מצפרני החוק.
אך לאחר ברור נוקב נודע להם, כי דוקא הפקידים הרוסיים הם שחתמו על המסמך המעניק אשרת נסיעה למוהרנ"ת, וכבשו פניהם בקרקע, כי מה יכולים הם לפעול נגד פקידים רשמיים רוסיים? הם נחלו מפח נפש בראותם את הצלחתם של חסידי ברסלב. הם הסיקו מכך שכנראה יש עדיין לחסידי ברסלב מהלכים אצל השלטון, בכדי להפר את מזימותיהם באיבם.