פרק לט - אומאן! אומאן! ראש השנה! · נשאר בנס בראש השנה...
מוהרנ"ת הוציא אז את רשיונו והראו לקצין. הלה השתומם. הרשיון בידי מוהרנ"ת היה כשר, ובודאי היה מותר לו לנסוע, ומהי כל החרדה שחרדו לקראתו שוטרי ברסלב. הם נוכחו כי הוא חף מפשע. אולם שוטרי ברסלב דרשו את חזרתו מיד, עליו להראות את הרשיון בברסלב בכדי לאשר שם את זכאותו. בנוסף על כך, הורו לשלוח אותו בחזרה לברסלב כמו עבריין פשוט; פירושו של דבר בימים ההם, שיצטרך ללכת כל הדרך רגלי קשור בשלשלאות לצידי השוטרים הרכובים.
הרשויות חשבו אמנם לשלחו מיד, ולפי מרחק הדרך של שלושת ימים הליכה, הוא יצטרך ללכת קשור בשלשלאות שלושה ימים רצופים: שני ימי ראש השנה והשבת שלאחריו---
הירש בער ומשה לנדאו, לא יכלו להעלות השפלה נוראה כזאת על דעתם. הרי בידו רשיון לנסוע, הם הטילו את כל כובד משקלם, שלמו ערבות עצומה בשבילו, והתחייבו לוותר על כל הכסף באם מוהרנ"ת לא יתייצב בברסלב תוך ששה ימים.
אנשי הרשויות הכירו את האישים הללו, סמכו עליהם וקיבלו את ההסדר הזה שאיפשר למוהרנ"ת לבצע את מאוויית נפשו ולהשאר באומאן לראש השנה.
ור' אברהם מסיים: "וב"ה נשאר בנס על ראש השנה"...
* * *