פרק לט - אומאן! אומאן! ראש השנה! · יחמול ה' מעתה...
מוהרנ"ת שב כאמור לנמירוב בהוראת המשטרה. שם היה ביום כיפור אצל אחיו ר' יודל.
מוהרנ"ת החל להבין שמשפטו יתעכב לתקופה ממושכת ביותר, כך שמשכנו בנמירוב יהפוך לענין של קבע.
לפני סוכות הוא הזמין את אשתו וילדיו שיבואו להצטרף אליו. במכתב ממחרת יוהכ"פ, תקצ"ו, לבנו ר' יצחק, הוא כותב בין היתר: "כעת אני שולח אחרי זוגתי שתבוא לפה עם בני הקטנים שיחיו..."
יש לציין כי האף אמנם שהמחלוקת היתה עדיין בעיצומה, והיא נמשכה עוד כמה שנים עד ששקטה כליל, אך מרחוק נראו כבר סימני ישועה. אותו ראש השנה שמוהרנ"ת ובנו נסעו במסירות נפש ממש לאומאן, היתה נקודת המפנה בשנות הסבל. ולא אחת הוא מציין את ראש השנה זה כהראש השנה שגרם לו סיפוק יותר מכל ראשי השנה עד כה.
כבר במכתבו הנ"ל ממחרת יום הכיפורים מרמז מוהרנ"ת את ניצוצי הישועה המתקרבים: "ותודה לאל הכל בשלום, והתפללנו כרצוננו, ואין פוצה פה. יחמול ה' מעתה שיהיה שלום ואמת בעולם..."
* * *