פרק לט - אומאן! אומאן! ראש השנה! · הנסיעה לאומאן במסירות נפש
ר' יצחק קבל את עצת אביו ונסע לאומאן במסירות נפש.
אחרי ר"ה הבין ר' יצחק שאין לו כבר לאן ללכת. בטוח היה שפטרו אותו מעבודתו עקב לחצם הכבד של המתנגדים על ר' יוסל. מצד שני, אשתו היתה כל כך מתנגדת לחסידות עד שמוהרנ"ת אמר פעם שאילו ר' יצחק לא נתגרש כבר פעם אחת, היה מצוה לו לגרשה. ועתה עם שובו מאומאן, והוא יאבד את פרנסתו הקבועה-אין לו מה לעשו"ת יותר בביתו, אשתו תמרר לו את חייו מבלי יכולת לסבול.
ר' יצחק חשב איפוא לעזוב את ביתו ועבודתו, לפרוש לגמרי מהעולם הגשמי, להשקיע עצמו כל כולו בעבודת ה', ויהיה נע ונד בין ריכוזי אנשי שלומינו ברחבי אוקראינה.
הוא אך שאל את אביו להיכן לנסוע בראשונה.
להפתעתו השיבו אביו: "שוב לטולטשין ופנה ישר לביתך. ואשתך כי תפעור פיה בטענותיה וצעקותיה, אל תענה לה דבר ותקבל על עצמך את אומנות השתיקה. אולם כשתפריע לך מאיזה עסק שתעסוק בביתך, אל תפחד ממנה, אלא תמשיך בעסקך ותשיב לה בעזות שאתה הוא בעל הבית כאן, גם כי היא תרים יד להכותך... ובאשר לפרנסתך, אל תירא כלל וכלל, כי יד ה' רב להושיע להמציא לך את פרנסתך בכבוד".