פרק לט - אומאן! אומאן! ראש השנה! · אין יראת ה' בלבם
באותה שנה, חל ראש השנה ביום ה'. מוהרנ"ת הבין ששונאיו היודעים היטב את גודל יקרת ראש השנה עבורו להיות באומאן, ישימו עין עליו לראות אם אכן יצא את נמירוב לכיוון אומאן. במקרה כזה הם ירוצו מיד להלשין למשטרה. לכן יצא מוהרנ"ת את נמירוב בחשאי, באמצע הלילה יום או יומיים לאחר שקיבל את הרשיון.
לאומאן הוא הגיע לקראת שבת שלפני ר"ה. מוהרנ"ת קיוה בכל לבו שלאחר שיוודע למתנגדים שהוא באומאן, לכל הפחות יחרישו, כי בימים נוראים אלו של סליחות ושל ראש השנה, מי לא יירא מאימת הדין, והם יניחוהו לנפשו לפחות עד אחר ראש השנה.
אולם, לדאבון הלב, לא כן היה. מיד עם הוודע שמוהרנ"ת לא נמצא בנמירוב, הבינו המתנגדים שככל הנראה נסע לאומאן. וכבר עם צאת השבת בליל הראשון של הסליחות, נסע אחד מחורשי רעתו לברסלב להודיע לשלטונות ש"האסיר המשוחרר על תנאי" הנמצא בגלות נמירוב, לעג להם ועקף את צו הגרוש, והגיע לאומאן.