פרק לח - בבית האסורים · יושיע אותנו מעתה...
כליאתו של מוהרנ"ת התרחשה בדיוק בשלשת השבועות של בין המצרים. מיד עם שחרורו, היה זה כמה ימים לפני ט' באב, הוא כותב לר' יצחק:
"כעת אין מלה בלשוני, כי מן הסתם תהיה פה אי"ה על ש"ק הבעל"ט, ופנים אל פנים נדבר, וכעת הדבור עצור בבחינת נאלמתי דומיה וכו', וצריכין לקיים 'יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה', אולי אולי... ואם תכתוב אלף פעמים מעוצם מרירות נפשך, ידעתי כי כבר עבר עלי אלפי אלפים פעמים מרירות יותר ויותר, ה' ית' ירחם מעתה, וגם על שאר אנשים רובם ככולם בהכרח שיעבור על כל אחד מה שיעבור, וכאשר ראיתי ואני רואה עתה בעיני מעודי עד היום, וכל מיני מרירות צרות ויסורים וכו' שעוברים על כל אחד בכל יום ובכל עת, הכל נמשך מחרבן בית המקדש, ששם עיקר הקדושה, עיקר תקון הכל. ומעת אשר חרב בית חיינו, בית קדשנו ותפארתינו, אין לך יום וכו', כמו שאמרו חז"ל. מה נאמר מה נדבר, בפרט החרבן שאצל כל אחד ואחד שהוא חורבן בית החכמה והדעת..."
"ואין מי יעמוד בעדנו ואין לנו על מי להשען כי אם על רחמיו המרובים בכח הצדיקי אמת שממשיכין רחמים חדשים כל עת. ועל זה יש לנו עוד תקוה לבלי לייאש עצמנו ח"ו מן הצעקה והזעקה, בפרט בעת ובימים המרים האלה, מי יתן ראשנו מים ועינינו מקור דמעה, שנוכל לשפוך שיחנו כמים נוכח פני ה', עד ינחם ויושיע אותנו מעתה בנחמות וישועות אמיתיות לנצח" (עלים לתרופה קצד).
* * *