פרק לח - בבית האסורים · גם שם דיבק עצמו להשי"ת
ההלכה שחיבר מוהרנ"ת בבית הסוהר, היא ההלכה הנדפסת בליקוטי הלכות, יין נסך הלכה ד'. ההלכה הזו מדברת בחשיבות ההתקרבות להצדיק ולתורתו לעומת אלה המבלים את הזמן בלשתות וללעוג לאמת. המרוחקים מהצדיק, הם הגורמים העיקריים לריבוי המחלוקת בקרב עם קודש.
בהלכה זו מפליג מוהרנ"ת במעלת המקריב עצמו למען אמונתו הקדושה ית'. כן נזכר שם ענין כליאת אדם חף מפשע בבית האסורים. מוהרנ"ת משווה זאת לכך שתאוות האדם אוסרים אותו וכולאים אותו עד שאינו יכול להשתחרר מהם. האפשרות היחידה להנצל מ"כליאה" זו היא על ידי זה שמרבים בתפילה וזעקה להשי"ת, כמו שכתוב (תהילים קז) "ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם".
גם בתוך החושך והאפילה של בית הסוהר, היה מוהרנ"ת שרוי כל העת בדבקות עצומה להשי"ת, והמשיך בסדרי עבודותיו הנעלים והנשגבים כמו בימי חרותו. הוא התפלל בקול רם, למד שיעורי תורה רבים וערך תקון חצות בבכיות וזעקות כהרגלו, עד שהאסירים מהחדרים הסמוכים התלוננו שמוהרנ"ת מפריע להם לישון...