פרק לה - מנוסה · התשובה-התגברות המחלוקת...
התשובה למכתב זה היתה בהבערת האש יותר ויותר... והגם שעם ישראל בכללו היה נתון לביזה ולמשיסה, לא עזבו הללו את חרב המחלוקת, ובתוך ים הצרות המשיכו בדברי ריבות ומעשי אלימות נגד מוהרנ"ת ואנשיו.
מוהרנ"ת כותב: "המקום ירחם על בכיות וצעקות ישראל, על הקולות המרים ומרורים ממות הנשמעים בכל הרחובות... אוי ומר להחולקים ומתנגדים כשיש להם עתה פה לדבר עתק על יראי ה' כשרים ואמתיים הדבקים בצדיק האמת שממתיק מרירותא דעלמא, שכל קיום העולם על ידו... הדמעות זולפות מלבי ומעיני... כי זה סמוך שמעתי בתוך חשכת לילה קול זעקה גדולה ומרה אוי אוי ומר, בכל רחובות מספד, ובכל ראש קרחה..."
מוהרנ"ת מציין על זועה שהתרחשה שם באותו ליל שבת קודש:
"בודאי נשמע לכם המעשה זרה ונבהלה, שנעשה פה בליל שבת קודש העבר, שנהרגו כל הנפשו"ת שהיו בבית ר' נתן ב"ר צבי אפטייקר, ובשבת בעת תפילת שחרית נמצאו כולם הרוגים בביתם, דהיינו ר' נתן הנ"ל, ואשתו, ואחיו רבי אהרון משה ומשרתת, רק שני ילדים נשארו בחיים, והגדולה בת ארבע או חמישה שנים מוטלת על ערש דוי מוכה ופצועה ממכת אכזריות הרוצחים... ועדיין לא נמצאו הרוצחים רק איזה ערל נתפס על זה" (עלים לתרופה קסו). 2
ובימי צרות צרורות שכאלה ממשיכים המתנגדים בשילוח חיציהם המרים, כפי תיאורו של מוהרנ"ת: "כי מזה הצד הצרה הנ"ל, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו... ומצד זה מחלוקת כזה, בבזיונות כאלה, בחריקות שיניים כזה וכו'...