פרק לד - האתרוג · מעשה האתרוג
אך לא כן הדבר... עדיין לא שרר השלום בין שני המחנות... כדוגמת קמצא בר קמצא שהיה הגורם לחורבן ירושלים-סיפור מוזר עם אתרוג, גרם לליבוי המחלוקת ולהבערתה פי כמה וכמה, עד שהגיע למימדים מבהילים.
ומעשה שהיה כך היה:
יומיים לפני שיחת הפיוס בין משה חינקע'ס ומוהרנ"ת, קרה הדבר, וחסידי סאווראן שבעיר ברסלב, שלחו אתרוג מהודר לרבם בסאווראן. מכיון שהזמן דחק נאלצו לשלוח את האתרוג בידי נכרי, שיצא את ברסלב ביום ו' ערב חג הסוכות, והיה אמור להגיע לסאווראן בלילה שלמחרת-ליל שני של חג הסוכות.
בעודו בדרך, התעייף השליח הערל ושכב לנוח. הוא הניח את הקופסה עם האתרוג לידו על הארץ ותנומה אחזתו. בעודו ישן, עבר לידו גוי אחד וראה את הקופסה הקטנה הנאה המונחת על הארץ. סקרנותו גברה עליו ופתחה לבדוק את תכולתה.
פרי האתרוג לא צומח באוקראינה. ומכיון שנזדמן לידי הגוי פרי שלעולם לא ראה כמותו, רצה לטעום ממנו. ללא היסוס נגס נגיסה באתרוג וקטע את הפיטום... וכמובן פסל על ידי כך את האתרוג, אולם טעמו המר של האתרוג לא ערב לחיכו, ונבצר ממנו להבין מדוע שולחים מין לימון ממקום למקום ועוד בתוך קופסה מיוחדת. הוא הניחו חזרה לקופסא והלך לו.
בהגיעו לפונדק לא הרחק משם, סיפר הגוי על הפרי המשונה שראה, הנשמר בקופסה. לאחר מכן, הגיע השליח הערל בעצמו לפונדק והקופסה עם האתרוג הקטוע בידו. בעל הפונדק, יהודי שומר מצוות, שאל את השליח לטיב שליחותו, ולהיכן הוא מוביל את האתרוג. בשמעו שהוא מגיע מברסלב ומגמת פניו להרב מסאווראן, נענה בעל הפונדק ואמר כי כבר אין טעם להביא את האתרוג לסאווראן מכיון שהוא כבר חסר ערך.
ביום א' של חול המועד, הגיע בעל הפונדק לברסלב וסיפר לתושבי העיר את סיפור האתרוג והפיטום הנשוך.
ר' שלמה ראובן זלט'ס נהג להתפלל בבית הכנסת של מוהרנ"ת, אע"פ שלא היה מקורב אליו. מטבעו היה בדחן ומרבה בדברי צחות, לפעמים מיותרים... הוא שמע את סיפור האתרוג שנקטם, ובהגיעו למנחה לאמירת "קרבנות", נעמד ליד חלון פתוח בבית הכנסת של מוהרנ"ת מול הרחוב, וכשהגיע לקטע "תנו רבנן פיטום הקטורת", הגביה קולו מול החלון הפתוח ודפק למען ישמעו העוברים ושבים: "תנו רבנן פיטום הק..."- כלומר "הפיטום שנשבר" ('האק'-'שבירה' בלשון אידיש).
המליצה "פיטום האק" התפרסמה בעיר, ובהיות שמקורה בבית הכנסת של חסידי ברסלב, גרם הדבר להבערת המחלוקת ביתר שאת.
היה להם לחסידי סאווראן להבין שלא מוהרנ"ת ולא תלמידיו יש להם יד בליצנותו של ר' שלמה ראובן, כי הוא לא היה ממקורבי מוהרנ"ת וללא ספק היה זה משום שלא אחז בדרך התמימות. ברם, זה זמן רב שחסידי סאווראן מחפשים איזו אמתלא בכדי להטפל לחסידי ברסלב. גם בלא זה שנאו את מוהרנ"ת שנאה עיורת, אולם כאן מצא בעל חוב לגבות את חובו, וכבר נמצא אחד בשם ברוך דיין (הוא היה כפוי טובה למוהרנ"ת שהכניס אותו בצעירותו בהתמדת הלימוד שש שנים רצופות, ועי"ז נעשה לדיין-ראה לעיל פרק כ"ג-וכעת הפך לרודף) הוא פרסם בעיר כי נודע לו "ממקורות מוסמכים" שמוהרנ"ת הוא זה ששלח את הערל לנשוך הפיטום!