פרק לד - האתרוג · רגשי חרטה
בינתיים החלו רגשי חרטה לנקר במוחו של משה חינקע'ס. היטב ידע את התועלת ברוחניות ובגשמיות שהפיק מקשריו עם רבינו ומוהרנ"ת.
ובכן, הוא החליט לקום ולעשו"ת מעשה, וביום הראשון של חג הסוכות הלך משה לבקר את מוהרנ"ת בביתו. מוהרנ"ת היה אז באמצע התפילה, כי התפלל בביתו אז עם מנין מאנשיו, ומשה לא רצה להפריע לו, והלך לו לדרכו.
כשנודע למוהרנ"ת לאחר מכן שמשה היה בביתו, הצטער מאד מדוע לא עכבו אותו עד לאחר התפילה, בכדי שיוכל להפגש עמו וכך להשקיט מעט את תבערת המחלוקת.
ביום השני של יו"ט, הגיע משה שוב לביתו של מוהרנ"ת, והפעם ביקשו ממנו תלמידיו של מוהרנ"ת, להמתין עד שיסיים את תפילתו.
לאחר התפילה הזמין מוהרנ"ת את משה לסוכתו, וביקש מכל הנוכחים לצאת, ונשארו בסוכה רק מוהרנ"ת ומשה. ר' נחמן מטולטשין הסתיר את עצמו למעלה בסמוך לסכך בכדי שיוכל לשמוע את השיחה המעניינת.
מוהרנ"ת שאל את משה:
"למה יחר אפך כל כך על דברי בענין הצוואה? הלא אתה יודע שדרכי תמיד להזכיר לכל אדם את סופו ותכליתו, שיכין צידה לדרכו, ויקיים 'התקן עצמך בפרוזדור' וכו', ואעפ"כ אם בכל זאת שגיתי ולא הייתי צריך לאמר את אשר אמרתי, האם עבור כך תחשבני לשונא ח"ו?! זכור נא ואל תשכח בזכות מי נפקדת בבנים אם לא ע"י שהבאתי אותך לכל זה, ואיך יעלה על דעתך להעליל עלי עלילות משונות". כהנה וכהנה דיבר עמו דברים המתיישבים על הלב.
מוהרנ"ת הרבה עליו עוד דברי ריצויים ופיוסים, בכדי להשיב לבו אליו.
הדברים הכנים והאמיתיים שיצאו מלב טהור של מוהרנ"ת חדרו עמוק ללבו של משה, ומיד התפייס וביקש את מחילתו. מוהרנ"ת נתרצה מיד, והשיב לו: "מחול לך מחול לך!". ובכדי להפיס דעתו יותר, אמר משה למוהרנ"ת כי ישלח לו צלוחית "פראנץ וויין", מין יי"ש (או קונייאק) מעולה ביותר. מוהרנ"ת ניאות לקבל זאת ממנו, כי יי"ש משובח מועיל מאד לריפוי חולי המעיים ממנה סבל מאד.
באמצע הסעודה של יום שני דסוכות, הגיע בנו של משה, והניח על שולחנו של מוהרנ"ת בקבוק יי"ש מאביו. לכאורה היה נראה כי יושבו כל ההדורים והכל על מקומו בא בשלום.