פרק לד - האתרוג · ויזעק זעקה גדולה ומרה
רבינו אמר לו פעם: "ירדפו אותך וירדפו אותך וירדפו אותך... אבל ה' ית' יגמור בעדך..."
אמונתו של מוהרנ"ת בהבטחת רבינו שה' יצילו היתה ברורה ואיתנה כחלמיש. בתוך ים הסבל שעבר עליו ולא פעם לא נראה שום קרן אור להצלה, ידע היטב שבסוף יוושע. מצבו היה דומה לזה של מרדכי היהודי מיד לאחר גזירת המן להשמיד את כל היהודים: מרדכי ידע שהוא ינצח ושהמן יפול (אסתר רבה ח': ה') אולם במקום לשבת ולחכות לישועה שתבוא, עורר את היהודים לזעוק לה', והוא עצמו יצא ויזעק זעקה גדולה ומרה...
כמנהג הזה נהג מוהרנ"ת: הוא הדריך את חבריו ותלמידיו שאין להם שום מקור עזרה כי אם על ידי התפילה לה'. כל שליחותו של מוהרנ"ת היתה לגלות את כח התפילה (ימי התלאות עמ' קפד).
הירש בער חפץ כאמור למסור את החולקים לשלטונות; יתכן וזה היה מביא סוף מהיר לרדיפות, אולם מוהרנ"ת ידע ששום טובה לא תצמח מהשימוש בכח. הוא רצה שישועתו תבוא רק דרך התפילה. כפי שלמד מרבו: "ע"י תפילה זוכה לשלום" (ליקוטי מוהר"ן יד: ח').
מוהרנ"ת עבר אמנם ארבע שנים של יסורים קשים ומרים בלתי אנושיים כלל, אבל בסוף אכן נושע ע"י כח התפילה (אבניה ברזל עמ' סד סימן לד).
* * *