פרק לד - האתרוג · קבלת היסורים כראוי
מוהרנ"ת היה חדור באמונה תמימה שהכל מתנהל עמו תחת השגחת הבורא, הוא הצדיק עליו את הדין, ושכל מאורעות העולם הזה באים מגזירת שמים לטובתו הנצחית. במשך כל שנות הרדיפות הקשו"ת והאיומות לא התרעם מוהרנ"ת אפילו פעם אחת. הוא החדיר אף בתלמידיו שפסעו עמו בתקופה קשה זו שהכל משמים, וכי כל סבלותם אינם אלא לנסיון עבורם (שיחות וסיפורים עמ' קיד).
מוהרנ"ת, שדרכו היתה תמיד לחזק את תלמידיו, אמר להם פעם בעת המחלוקת והרדיפות: "כל הסבל הזה הוא מפני שאינכם אנשים כשרים כראוי". אמרו לו: "על כל פנים אנו רוצים להתאחז כראוי ברבינו!" אמר להם מוהרנ"ת: "בגלל שאתם מה שאתם, ובכל זאת רוצים אתם לאחוז ברבינו, בגלל זה עובר עליכם מה שעובר" (אבניה ברזל, עמ' עא סימן נ"ו).
מוהרנ"ת אמר פעם לתלמידיו: "באופן אחד היה מחלוקת הבעש"ט גדול משלנו. אולם הם היו מותרים במופתים ואילו אנו אסורים במופתים...
בהקשר לכך התבטא פעם מוהרנ"ת: "אם הייתי יודע שאפשר לקרב את המון העם על ידי מופתים, הייתי מבקש רשו"ת מרבינו להשתמש בהם" (אבניה ברזל סד, סימן לה, ראה גם שיח שרפי קודש ג'-קסג).