פרק לב - הגזירות · מלחמת רבינו בתנועת ההשכלה
רבינו הקדוש והנורא, כל תורתו הקדושה בנויה ומיוסדת על אמונה טהורה ופשוטה, ולעסוק רק בתורה ותפילה בתמימות ופשיטות-משפט שמוצא מקום נכבד בתורת ברסלב מאז הוסדה, והתרחקות כמטחוי קשת מכל זיז של מחקר באמונה, גם אם מקורו בקדושה. עקב כך הזהיר את חסידיו מאד לא ללמוד ולא להסתכל כלל בספרי המחקר גם של גדולי ישראל האמתיים, כי אין דרכינו אלא באמונה תמימה ללא חקירות. והחדיר בהם שנאה לכל קשר ושייכות עם רשעי עמנו המשכילים וגרורותיהם. הוא כינה אותם "מצח הנחש" (ראה ליקו"ת סי' ד').אולם לעומת זה יצר הוא עצמו קשר ושפה משותפת עם גדולי המשכילים שבדורו, בדרך זו היה מיוחד בין גדולי וצדיקי דורו (ראה בארוכה בפרק כ').
יתכן כי אדרבה, רבינו בידעו היטב את הפגם והקלקול הנורא הבא על ידי המשכילים, והיה זה אחת ממלחמותיו הקשו"ת בזה העולם, ניסה את כל הדרכים להכניעם ולעקרם. ומלבד תפילה ומלחמה, השתמש אף בעצתו של יעקב אבינו: דורון, הוא יצר עמהם קשרים, דיבר עמהם רבות, וכך הכניעם אליו.