פרק לב - הגזירות · הכסף יענה את הכל...
בתי ספר אלו לא משכו אליהם תלמידים רבים. רוב התמיכה לתנועת ההשכלה ברוסיה זרמה מכיסם של כמה יהודים עשירים בודדים, שהתביישו בקרוביהם העניים ובדרכם ה"מיושנת". אולם, למרות מספרם הקטן, העניקה להם עשירותם עמדה נכבדת בעיני הממשל הרוסי, עמהם יצרו קשרים מסועפים. השפעתם גדולה היתה יותר בחצרות הממלכה הרוסית מאשר על ההנהגה הקהילתית המסורתית. הללו לא היססו לנצל אותה השפעה בכדי להשליט את דעותיהם על הרוב. הם סיפקו לשלטונות כמויות של דפי מחקר והצעות ל"שיפור ותיקון" חיי מוסדות היהודים ברוסיה.
אם כל שאיפת המשכילים היתה להפוך את היהודים "המיושנים" ל"מתקדמים", ולחיות על פי תאוותיהם השפלות-מטרת הצארים היתה להכריחם להמיר את דתם לגמרי, או לאלצם להגר למדינה אחרת, כאשר כוונתם האמיתית בגירוש היהודים מהאיזורים הכפריים-שהיתה אחת הגזירות העיקריות מ"החוקה בקשר ליהודים" של הצאר אלכסנדר בשנת תקס"ד (1804)-היתה לסחוט את כספם, בעוד שסעיפים אחרים עוצבו כדי להחליש את הנהגתם ותרבותם המסורתית. תפקיד הרבנים יהיה מוגבל ל"ענינים רוחניים" בלבד; לשון הקודש ואידיש נאסרו במסמכים עסקיים ורשמיים (עיין ליקו"מ סי' ס"א שם מדבר רבינו מפורש מגזירה זו של חלישו"ת כתב ידינו ונתינת תוקף לכתב ידם דייקא, והוא שורש סיבת גזירה זו, ועיין בפרפראות לחכמה שם אות ג'). יהודים העובדים במשרות ציבוריות נאלצו לנטוש את מלבושם המסורתי.
מצבם של היהודים בתקופת אלכסנדר הראשון אמנם היה קשה, אולם חלומו על שינוי מהפכני בחיי היהודים רחוק היה עדיין מלהתגשם. גרמה לכך גם הסחבת והעצלות שנלותה לפעילותם של הממונים על החוק ברוסיה.
במות אלכסנדר בשנת תקפ"ה, ירש אותו אחיו הצעיר, ניקולאי. הלה היה נוצרי קנאי ואנטישמי אלים. עם עלייתו למלכות התחילה אחת התקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה היהודית.