פרק לב - הגזירות · הגזירה על כל הבן הילוד...
אין לך גזירה קשה בישראל כאותה גזירה הנגזרת על ראשי תינוקות של בית רבן, ושרשה בגזירת פרעה מלך מצרים שגזר על הילדים. תמיד היו עם ישראל מוכנים למסור נפשם ולצאת להריגה ובלבד לא לפגוע באוצר היקר להם מכל-הילדים הרכים, הבל פה שאין בו חטא. כי כל המשך עם ישראל תלוי אך ורק בילדים. בתקופות הצלבנים, חמלניצקי, מרד הקוזקים ועוד פוגרומים שונים ומשונים שניתכו על עם ה', לא היתה הגזירה מכוונת על הילדים דוקא. לא פעם מוצאים שתוך כדי הפוגרומים האכזריים היו ההורים מגוננים על הילדים, ומסרו את נפשם כדי שצאצאיהם ישארו בחיים וימשיכו את גחלת היהדות לנצח.
לא כן אותם רשעים, הם נקטו בדרך האכזרית והמרושעת ביותר, וכל עיקר גזירתם מכוונת היתה על הילדים הרכים, לקרוע אותם מהוריהם ולנתקם משרשם. מושפע ע"י רעיונות המשכיל הרשע לוינסון לנתק את היהודים ממורשתם בגיל רך-נטל ניקולאי על עצמו-לבצע את המזימה המרושעת הזאת.
והיתה זו גזירת הקנטוניסטים הנוראה, הנזכרת עד היום בזועה ובחלחלה לדראון עולם. היא התחוללה בתקופה ההיא, שנת תקפ"ז (1827).