פרק לא - תקוות ואכזבות · תורתו עיקר ומלאכתו עראי
ר' יצחק בהיותו ירא שמים ועובד ה' מופלג, לא השקיע את עצמו לגמרי במלאכתו, שכל כולה לא היתה אלא בכדי להביא טרף לבני ביתו. והמשיך להקדיש את מיטב זמנו לתורה ועבודה בדרך רבינו, כפי אשר לימדו אביו הגדול, שכן הורה לו: בלכתך לבית הדואר תחשוב כל הדרך בעניני תורה ועבודת השי"ת, וכך תעשה גם מיד בצאתך מבית הדואר, אבל בדואר עצמו בעת העסק תהיה כל מחשבתך נתונה לעניני הדואר, כי זה נוגע לדיני ממונות, ולא תכשל חלילה בממון אחרים, בטעויות וגזילות וכיוצא בזה.
באחד ממכתביו הוא כותב לו:
"ועתה בני, חזק ואמץ מאד לתפוס מחשבתך בכל מה דאפשר להכניס מחשבתך בשעת המשא ומתן בעסק המו"מ והכל בשמחה בלי כעס ועצבות ודאגות, ובלי רוח נכאה... ובשעת התפילה תכריח מחשבתך לקשרה אל הדיבור בקשר אמיץ וחזק... ומכש"כ וכ"ש בשעת הלימוד שם בנקל יותר להכניס המחשבה בתוך הלימוד, כי הלוא צריכים להבין מה שלומדים" (על"ת תל"ג).
הקשר בינו לבין אביו היה כאמור חזק ואמיץ. הוא היה מודיע לאביו במכתבים על כל העובר עליו, וכן היה מספר על כל הנעשה בקהילת חסידי ברסלב בעירו טולטשין. במכתביו היה מתחנן לאביו שישפיע עליו דברי תורה, חיזוק והתעוררות. ומוהרנ"ת למרות שזמנו לא היה בידו, היה מרבה להשיב לבנו, ולפעמים גם במכתבים ארוכים. רוב המכתבים המופיעים בספר הגדול והנפלא "עלים לתרופה" מופנים לר' יצחק. מכתבים אלה הם המקור העיקרי לחמש עשרה שנות חייו האחרונות של מוהרנ"ת עלי אדמות (כי מאורעותיו לאחר חזרתו מארץ ישראל לא נכתבו על ידו בספרו "ימי מוהרנ"ת" אלא בקיצור נמרץ).