פרק לא - תקוות ואכזבות · רק נת'לה נת'לה...
ר' שמואל אייזיק, מהשרפים שבתלמידי רבינו, יצא מיד לעיר דאשיב לעמוד על סודם של דברים, האם יש משהו מן האמת בדברי החולקים. להגנת מוהרנ"ת יצאה אז הצדקנית מרת אדל בת רבינו. היא הזדעזעה מעצם המחשבה לתלות בוקי וסריקי במוהרנ"ת, היא זעקה בפני ר' שמואל אייזיק:
"אצל אבא היה תמיד רק נת'לה, נת'לה, נת'לה"...
הדברים שיצאו מפורשים מפי הצדקנית מרת אדל, סייעו לרסן את המחלוקת ולהדבירה. מוהרנ"ת התבטא אז בחריפות נגד אותו שגרם למחלוקת בינו לר' שמואל אייזיק ואמר שלעולם לא ימחל לו.
כמו כן היו כמה אנשים שרצו לתקוע תריז בין הידידים הנאמנים מוהרנ"ת ור' נפתלי. במכתבו מאותה תקופה כותב מוהרנ"ת בחרדה: "...צריך לחוש שלא יהיה מזה חילול השם ח"ו, כי מה יאמרו הבריות בפרט בעלי המחלקת, שיש בין אנ"ש בעצמן; הלא יאמרו שחס ושלום, גם בין נתן ונפתלי נעשה מחלוקת ח"ו... על הראשונים אנו מצטערין על המחלוקת שמדאשיב, וחלילה להוסיף חס ושלום. בפרט בינינו, אשר לא נמצא בכל אנ"ש אחים אוהבים נאמנים כמותינו..." (על"ת כ"א).
ותשקוט האש.
* * *