פרק לא - תקוות ואכזבות · מזל טוב על גט הפיטורין...
עברה שנה ומחצה, והמצב לא השתנה. ר' יצחק סבל סֵבל בל יתואר מאשתו. מוהרנ"ת הבין שלא יתכן להשאיר את בנו במצוקה שכזאת, ונסע בעצמו לטשרקאס, לדאוג לכך שבנו יתן גט פיטורין לאשתו. לעומתו, לא השלים המחותן עדיין עם החלטה זו, והמשיך להפציר שימתינו עוד מעט [כי לא רצה להפסיד חתן חשוב שכזה]. מוהרנ"ת ידע היטב שאין מה להמתין יותר, הוא מוכרח להציל את בנו מהמצב הקשה שנקלע אליו, ובנפשו כי מרה עליו יצא לרחובה של עיר וזעק: "הוא שוחט את בני!". למשמע זעקותיו התאסף קהל רב, וכמה מבין הנאספים קבלו על עצמם לשכנע את המחותן להסכים לגט. בסוף, התגרשו בקיץ תקפ"ה (1825).
הדבר שמח את לבו של מוהרנ"ת, ובמכתב לרעהו רבי נפתלי הוא מציין זאת וכותב: "מזל טוב! ב"ה קיבלה הגט פיטורין... והשי"ת יזמין לבני שי' מהרה זיווגו ההגון לו מן השמים באופן שיזכה להיות איש כשר באמת, כי בזה לבד חפצתי".