פרק ל - בארץ ישראל · לפניך נגלו תעלומות לב
יותר מעשרה חודשים עברו מאז שיצא מוהרנ"ת את ברסלב לבצע את משאת חייו לעלות לארץ הקודש. וכאן יש לציין כי הדבר היקר ביותר אצל מוהרנ"ת היה הזמן. מעולם לא בזבז אף רגע אחד לריק (אחד מצדיקי הדור אמר פעם כי הוא מוכן לתת דין וחשבון על כל יום מימי חייו מלבד מימי הנסיעה, ואילו מוהרנ"ת אמר: ואני מוכן לתת דין וחשבון גם עבור ימי הנסיעה), כל כולו היה קודש בלתי לה' לבדו, לעסוק בתורה ובתפילה וקירב אנשים לעבודתו ית'... ועם כל זאת, בשביל חיבתו לארץ ישראל, ולזכות לענין נעלה ונשגב שכזה-פעל ועשה הכל לבדו. הוא הקדיש לכך ימים ושבועות וחדשים, כאשר שום דבר בכל הנוגע לענין זה לא היה למטה מכבודו: המשא ומתן על כרטיסי נסיעה, סידור מסמכי נסיעה, ואפילו מכירת ספרים בכדי שיהיה לו כסף להוצאות-הכל בכדי שיזכה בסופו של דבר לדרוך על אדמת הקודש ולהשיג שם את מה שחפץ להשיג....
מוהרנ"ת מסיים את יומנו על נסיעתו לארץ ישראל:
"ברוך ה', אשר עד כה עזרני. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, ה' אלוקינו, שזכינו בחסדיך ונפלאותיך הגדולים להביאנו לארץ ישראל ולהחזירנו לבתינו בשלום; כן יהי ה' אלוקינו עמנו לזכותינו ברחמיו לשוב אליו יתברך באמת מעתה, כי לפניך נגלו כל תעלומות לב, אשר רק בשביל זה טרחתי הטורח הזה לבוא לארץ ישראל. והטוב בעיניך עשה עמנו, ואליו תמיד אייחל, אולי יחוס, אולי ירחם, אמן".
* * *