אור ברסלב
באש ובמים פרק ל - בארץ ישראל

באש ובמים

פרק ל - בארץ ישראל

פרק כט - באש ובמים

נכנסתי לגבול ארץ ישראל

"ושכרנו חמורים לילך ביום ב' לצפת..."-מתחיל מוהרנ"ת לתאר את צעדיו הראשונים בארץ ישראל. הם יצאו בשיירה של חמש עשרה חמורים ביום ג' בערב.

הם רכבו על החמורים כל הלילה של אור ליום ד' עד שתי שעות ביום, החום היה כבד מדי בכדי להמשיך, והשיירה נעצרה לנוח.

"ובלילה זאת" כותב מוהרנ"ת בלב מלא גיל "נכנסתי לגבול ארץ ישראל בוודאי, והיה לנו שמחה גדולה"...

בצפת-"המה ראו כן תמהו..."

"ביום חמישי, פרשת שלח לך, כ"ד סיון, באנו לצפת... ומיד כשבאנו לשם יצאו תיכף אנשים לקראתינו המה ראו כן תמהו שבעת הזאת יבואו אנשים לארץ ישראל, והיה עליהם שמחה וחדוה גדולה כשראו אותנו---"

האנשים הללו היו מקהילת הפרושים (מתנגדים). הם קיבלו כאמור את מוהרנ"ת בשמחה גלויה, ושאלו אותו אם יש לו איזה ידיעה מהמשולחים שלהם, שנסעו מכאן סמוך לשנתיים וכל אותה העת לא שמעו מהם דבר.

מוהרנ"ת השיב להם שפגש אותם באיסטנבול והוא נושא אגרת מעמם. ובגלל סכנות הנסיעה דרך הים הם נסעו בדרך יבשתית, וכי הם מקווים להגיע בקרוב.

שמחתם והתרגשותם גברה שבעתיים, "ותיכף חטפו כל החפצים שלי והכניסום לתוך איזה בית הסמוך, ושיחרו פני מאד ליתן להם האיגרת מיד, ותיכף פתחתי התיבה והוצאתי האגרת שלהם..."

עם הגאון ר' ישראל משקלאב

מרוב חיבה והערצה נטלו את מוהרנ"ת והביאוהו לפני ראשם ומנהיגם, הלא הוא הגאון הידוע רבי ישראל משקלאב זצ"ל, מתלמידי הגר"א מוילנא, בעל "תקלין חדתין", שעלה זה מכבר עם תלמידי הגר"א לארץ ישראל, וייסדו את קהילת הפרושים בצפת.

כשמוהרנ"ת הגיע לבית הרב רבי ישראל, נתקבצו לשם אנשים רבים מאד "עד שהוכרחו להעמיד שומרים שלא ידחקו כולם ליכנוס אל הבית". מוהרנ"ת חזר בפני רבי ישראל שנית על הפגישה עם הפרושים, ומסר בידו את האגרת.

עם מנהיגי הפרושים

הקהילות בארץ ישראל התפרנסו בתקופה ההיא בדוחק גדול מאד, והיו תלויים כמעט לגמרי בכספים שהביאו המשולחים שלהם מהתפוצות.

"ותיכף שלחו שליח מיוחד לירושלים להודיע זאת לר' מענדל הראש שלהם, היושב בירושלים... והיה שמחה גדולה ועצומה ממה שבאנו ובשרנו להם בשורה טובה אשר כל כך נפשו"ת תלויים בזה".

עם מנהיגי החסידים

הבשורה על בואו של מוהרנ"ת הגיעה גם לקהילה החסידית אשר בצפת, וגרמה להתרגשו"ת מרובה. עברו כמעט שנתיים מאז שמישהו בא לבקר בארץ ישראל.

קהילת החסידים בצפת שתקעה יתד באלול שנת תקל"ז (1777) ע"י מנהיג החסידים הרה"ק ר' מנחם מענדל מוויטבסק, היתה מבוססת מאד. שכנו אז שם כמה מגדולי צדיקי החסידות. מוהרנ"ת התקבל על ידי כולם בחיבה ובהערצה רבה.

לבקשת אנשי המקום נחפז מוהרנ"ת לביתו של אחד ממנהיגי עדת החסידים בעת ההיא ומהממונים הראשיים על קופת ארץ ישראל, הלא הוא הרה"ק ר' גרשון מרגליות הרב מסקאליע, חתנו של הרה"ק ר' ישכר בער מזלאטשוב, וממקורביו הנאמנים של הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב.

"ונזדרזתי והלכתי לבית הרב מסקאליע... והיו שם אנשים הרבה, וכולם קיבלו אותי בשמחה רבה ועצומה מאד. וכולם נבהלו נחפזו ונפלא בעיניהם ענין זה מאד שעכשיו בעת הזאת יבואו אנשים על מנת לחזור, רק לדרוך על אדמת ארץ הקודש..."

מוהרנ"ת מציין שבין האנשים הרבים שהגיעו לראותו, היתה גם מרת פערל אחותו של רבינו. שהתאלמנה מקרוב.

אתם החייתם את כל ארץ ישראל

כולם השתוממו על כך שמישהו יסכן את עצמו לבוא לא"י בזמן כזה... הם גם שמחו לשמוע שהיה אפשר לנסוע דרך הים מכיון שהדרך היבשתית היתה יקרה יותר, מעייפת ומסוכנת יותר. הם התלהבו מאד וקראו: "אין אלו אנשים כלל, רק הם מלאכים שנשלחו מן השמים... וכולם אמרו שאנחנו מחיים כל ארץ ישראל על שבאנו לשם"..."

בין הנוכחים היה גם הרה"ק ר' בנימין זאב מבאלטע, מתלמידיו המובהקים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ, אף הוא נענה ואמר למוהרנ"ת: "אתם החייתם את כל ארץ ישראל".

הקהל התאסף סביב מוהרנ"ת ור' יהודה אליעזר, וביקשו חדשו"ת ממשפחותיהם "ההביאו איגרות?". אולם מוהרנ"ת לא סיפר על נסיעתו לאף אחד עד ממש סמוך לנסיעתו-כי הרי הוא בעצמו היה מסופק באם יסע בסוף או לא, ולכן לא הביא שום מכתבים. אף על פי כן, הוא סיפק מעט מידע על המשפחות שהכיר שם באירופה.

תורת רבינו בארץ הקודש

יותר מחודש שהה מוהרנ"ת בארץ הקודש, והתקבל בחום בכל מקום שהלך. הוא העביר את זמנו כרגיל: בלימוד ותפילה, והמשיך לכתוב חידושים, כאשר הוא מנצל כל הזדמנות להפיץ את תורות רבינו, ולמסור משיחותיו הקדושו"ת ברבים.

הוא מציין כי בליל שבת קודש הלך לבית רבי גרשון מרגליות מסקאליע "וגם שם אמרתי לפניהם כמה דברי תורה מרבינו הנורא ז"ל. וכל זה היה לי לששון ולשמחה גדולה שזכיתי בארץ הקודש לספר דברי תורה מתורתו הנוראה של רבינו ז"ל".

על קברי הצדיקים בצפת

מוהרנ"ת השתטח על קברי הצדיקים אשר בארץ הגליל, ונעתיק מלשונו את כל ביקוריו בקברי הצדיקים:

"ביום ו' הלכתי על קבר האר"י ז"ל, ושם אצלו מונח ר' משה קורדאווירו ז"ל, ור' שלמה אלקבץ ז"ל שחיבר "לכה דודי", ושאר צדיקים נוראים. ובסמוך לשם קבר הבית יוסף והאלשיך וכו', ועמדנו אצל קבר האר"י ז"ל ושפכנו שם שיחנו".

"ביום א' פרשת קרח הייתי על מערת הושע בן בארי וכנגדו מערת בארי אביו... גם בדרך הלוכינו למערת הושע היינו אצל הינוקא ואצל ג' הצדיקים שאמר עליהם האריז"ל שהם בחינת אברהם יצחק יעקב, ובתוך המערה של הרב מוואלטשיסק. ושם מונחת בתו של רבינו ז"ל הצדקת מ' מרים ז"ל עם בעלה ובנה ז"ל. ועוד היינו אז אצל שאר צדיקים".

"ממערת הושע, חזרנו והלכנו ובאנו להקבר של התנא רבי פנחס בן יאיר".

"משם חזרנו והלכנו להמקוה של האר"י ז"ל".

"ביום ב' הייתי על קבר התנא ר' חוצפית המתורגמן אחד מעשרה הרוגי מלכות, ועל קבר יהוידע הכהן המונח סמוך לשם".

עשרה מיני נגינה

במשך שהותו של מוהרנ"ת בצפת, נפגש עם הגה"צ רבי שמואל הלר רבה של צפת בימים ההם. הלה סיפר למוהרנ"ת שמשום איזה ענין קיבל על עצמו לומר כל התהילים מידי ערב שבת קודש על ציונו הק' של האר"י ז"ל, הוא שאל בעצתו של מוהרנ"ת כיצד לנהוג אם יקרה ולא יוכל לקיים מנהגו זה.

מוהרנ"ת הציע לו לומר את עשרת פרקי התהילים של 'תיקון הכללי' בכל יום, מכיון שבהם כלולים כל העשרה מיני נגינה שעליהם מבוסס ספר התהילים (שיח שרפי קודש א'-תקפ"א, ראה "ימי שמואל" פרק ה')

"במדרש הנורא של רשב"י"

מוהרנ"ת חפץ מאד להיות במירון על קבר הרשב"י זיע"א ביום ג', ערב ראש חודש תמוז. היו לו מניעות שונות על כך "אבל השי"ת עזרני ששברתי המניעות בעז"ה, ונסעתי למירון... ובאנו למירון סמוך לחצות היום, ונכנסנו להמדרש הנורא של רשב"י ובנו ר' אלעזר, ואמרנו שם תהילים ותחינות ובקשו"ת על קבריהם הנוראים..." מוהרנ"ת מציין: "ולא זכיתי לשפוך לבי שם כרצוני. "

הוא ממשיך: "משם הלכנו והיינו על קבר התנא ר' יוחנן הסנדלר... ועל קבר ר' יוחנן הנ"ל עזרני השי"ת שנתעוררתי יותר קצת..."

"משם הלכנו ובאנו להמערה של הילל הזקן ותלמידיו, ונכנסנו לשם, ושתיתי מהמים הנובעים שם בתוך כמה קברי תלמידיו, ועי"ז נתחזקתי קצת ונכנסתי עד מקום הילל הזקן אשר מקומו נסגר, ושם שפכתי שיחתי קצת בהתעוררות, ואח"כ בא עלינו שמחה שם, והתפללנו שם מנחה בשמחה, ורצינו לילך משם למערת שמאי, אבל האנשים עיכבו אותי."

"גם הייתי על קבר התנא רבי יצחק שמונח בחצר של רשב"י".

בדרך למירון וגם בחזרתו משם השתטח מוהרנ"ת על עוד קברים, וביניהם רבי יוסי דמן יוקרת, רבי יהודה בר אלעאי, רבי בנימין בן יפת וגם היה במערת הינוקא (חיי מוהר"ן קל"ח).

* * *

באדמת קודש טבריה

ביום חמישי הלך מוהרנ"ת ור' יהודה אליעזר לטבריה. גם שם גרמה הידיעה בואם להתרגשו"ת גדולה, וקבלו את פניהם בכבוד גדול.

במשך עשרת ימי שהותם בטבריה השתטחו על קברי הצדיקים הטמונים שם כפי שמוהרנ"ת מפרט:

"ביום ו' הייתי על הבית החיים על קבר רבי נחמן מהארידענקא, ורבי מענדל וויטבסקער, ורבי אברהם קאליסקער, והרב משפיטאווקא, ושאר צדיקים נוראים".

"משם הלכנו ובאנו למערת רב כהנא ותלמידיו. משם הלכנו ובאנו על קבר התנא רבי מאיר בעל הנס... ורחצנו בחמי טבריה."

"גם היינו על קבר רבי ירמיה שנקבר מעומד."

"ביום ב' פרשת חוקת היינו על ציון רבי עקיבא וכ"ד אלף תלמידיו שמונחים באותו ההר הגבוה. ובראשו ציון רבי עקיבא, וכנגדו מערה של אשת רבי עקיבא. משם חזרנו והלכנו עד שבאנו למערת רבי חייא ובניו, וחזרנו לביתינו".

אכסנייתו של מוהרנ"ת בטבריה היתה בביתו של רבי דוד בהרב מחמעלניק, אצלו עשה את השבת בשמחה.

"ביום ג' היינו על קברי רבי יוחנן בן זכאי ותלמידיו, ואצלו בסמוך מונח בצד אחד ר' יוחנן מרא דארעא דישראל ומצד הב' רב אמי ורב אסי, ושם בסמוך מונח בעל השל"ה".

"ביום ד' היינו על קברי הנשים הצדקניות אשר מקומם רחוק מהעיר קצת, והם: אלישבע בת עמינדב וציפורה אשת משה, ויוכבד אם משה ואהרן וחולדה הנביאה ובלהה וזילפה ואביגיל, ויש אומרים גם אסתר המלכה."

"ביום ה' חזרתי והלכתי על מערת רב כהנא ותלמידיו."

"ביום ו' חזרתי והלכתי על הבית החיים והייתי על קבר רבי מענדל פרימשלאנער ושאר צדיקים..."

ביום שבת קודש סעד מוהרנ"ת על שולחנו הטהור של הרה"ק ר' זאב וואלף מטשארני-אוסטראה, מתלמידי המגיד ממעזריטש, אשר קבע את מקום משכנו בטבריה.

* * *

סיום המסע הקדוש

ביקורו של מוהרנ"ת בארץ הקודש מגיע לסיומו. הוא החל לעשו"ת את דרכו חזרה, דרך צפת וחיפה.

מצבו הכספי של מוהרנ"ת היה אז בכי רע. בטרם צאתו מסרו בידיו כתובת לאיש מסויים, שם היה אמור לקבל סכום נכבד, אולם כשהלך לקבל את הכסף נתנו לו רק סכום מועט: "חמישים גרוש". והיה לו צער גדול מכך, ולכן הוצרך להשאר בטבריה עוד שבת אחת מעל הצפוי.

"וחמל ה' עלי והזמין לי בדרך נס והשגחה נפלאה שבהיותי יושב שם בסעודת שחרית אצל איש אחד, שעשה סעודה עבורינו, ושם הזמין לנו השי"ת שפתאום באה אשה אחת ואמרה לי שתשלח עמי דייקא כלי כסף ויש לי רשו"ת למכרם באלכסנדריה ולמסור המעות ליד בנה בחוץ לארץ. ונתתי שבח והודיה להשי"ת שחמל עלי בהשגחה נפלאה במקום רחוק מביתי כזה, ולא עזב חסדו מעמי בעזרתו הגדולה".

ביום ב' יצא מוהרנ"ת את טבריה כאשר בני העיר מלווים אותו בכבוד גדול. ביום שלישי הגיעו לצפת, שם נשארו עוד שבוע והתחילו להתכונן לנסיעתם חזרה.

"ביום ג' פרשת פנחס" כותב מוהרנ"ת "יצאנו מצפת לחזור לביתינו, וליוו אותנו רוב החשובים ואנשים הרבה. עד כה עזרני ה'".

בעיר חיפה

הנה עומד ומתקרב חודש מנחם אב, ולראש השנה נשארו חדשיים ימים בלבד. מוהרנ"ת קיוה בכל לבו שיספיקו להגיע הביתה בזמן, בכדי להצטרף להקיבוץ באומאן בראש השנה.

הם יצאו מצפת כאמור ביום שלישי, והגיעו למחרת לחיפה, בכדי להשיג שם אניה שתובילם למחוז חפצם.

בעודם ממתינים לאניה "הלכנו על בית החיים על קבר ר' יצחק נפחא, וגם מונח שם רבי ירמיה דמן חיפה. משם הלכנו עד שבאנו למערת אליהו, ולא רצו להניח אותנו לכנוס, והיה כמה מניעות על זה, והשי"ת עזרני ונצחתי אותם, ונכנסנו כולנו לשם. והמערה חידוש נפלא, ושמחנו שם מאד, ואח"כ כשיצאנו עד שבאנו על פתח החצר של המערה התחילו לשיר ולזמר עד שבאנו לתוך שמחה גדולה, ורקדנו שם בשמחה בעזהי"ת. משם הלכנו עד שבאנו על קבר אלישע בן שפט אשר עד הנה עמד שם בית תיפלה שלהם וזה סמוך סתר אותה הפאשי, ועתה יכולים לילך על קברו הקדוש, ותהלה לא-ל היינו שם אנחנו כולנו בעזהי"ת."

מקום שדרך שם רבינו הנורא...

מוהרנ"ת שמח במיוחד להיות בעיר חיפה, שם פסע רבינו את פסיעותיו הראשונות על אדמת ארץ ישראל, וכן הוא כותב: "בחיפה ישבנו עד יום ד' פרשת מטות, והיה לי לנחת מה שנתעכבתי בחיפה שזכיתי להיות בארץ ישראל עוד כמה ימים, בפרט שרבינו ז"ל כשנכנס לארץ ישראל בא תחילה לחיפה ושם תיכף זכה מה שזכה... ברוך השם שזכינו לדרוך באדמת קודש, במקום שדרך שם רבינו הנורא ז"ל".

* * *

באי קפריסין

ביום רביעי עלו על האניה. הם יצאו מחיפה לכיון דרום, מצרים. הנסיעה היתה אמורה לערוך יומיים או שלושה, אבל הרוחות נשבו לצד הנגדי, ובמקום זה הם הגיעו ללימסיל שבקפריסין, שם עגנה האניה. אחרי כמה שעות ציוה רב החובל פתאום להעלות את העוגן. באותו רגע שהתחילו להכין את המפרשים להפלגה, נראו הם לעיניהם של חיל הים הטורקי בלימסיל, ואלה התחילו לרדוף אחריהם. הטורקים כנראה הבינו שהם מתומכי הפשא [המושל התורכי] מעכו שמרד נגד הסולטן הטורקי. הטורקים עלו על האניה ודרשו פדיון בעד כל נפש. הם ניצלו כל הזדמנות להכות ביהודים מכות נמרצות, ומכיון שהיה מדובר בפיקוח נפש, נתן להם מוהרנ"ת בלית ברירה את הכסף בשבת.

במצור ובמצוק

הללו הורידו את רב החובל בכח מהאניה. הרבה נוסעים ירדו מהאניה וחיפשו קונסול אוהד. כשמצאו אוזן קשבת, נודע להם שהאניה נעצרה. אולם הקונסול השתדל לשכור אחרת במקומה, וסידר עם רב החובל שיחזיר חלק מדמי הנסיעה. הוא גם ניסה להחזיר את דמי פדיון הנפש אך ללא הצלחה.

ביום א' הם שכרו אניה אחרת, ובמשך כל היום העבירו את חפציהם מאניה לאניה. הם יצאו ביום ב' בלילה אבל בגלל שהרוחות לא היו לטובתם-הגיעו לאלכסנדריה רק בשבוע הבא ביום ג'.

וכך, נסיעה בת שלשה ימים, ארכה שבועיים, כפי שסיפר רבינו ב"מעשה מבערגער ועני" שלפעמים הקשיים בסיום המצוה הם גדולים כמו (ואף יותר) מאלו שבעצם קיום המצוה (ראה "סיפורי מעשיות", מעשה י').

הסבל שעברו בנסיעה הזאת היה ללא שיעור. המזון שהביאו עמם כמעט ואזל כולו, ולא רק שאספקת המים היתה מוקצבת, אלא אף מעט המים שקיבלו היו באושים שעלתה בהם צחנה. מוהרנ"ת שוב סבל ממחלת הים "ואף על פי כן" מסיים מוהרנ"ת "הכל היה בחסד, ובצר הרחיב לנו השי"ת... ובחסדי ה' ית' עזרנו ובאנו ביום שלישי פ' ואתחנן לק"ק אלכסנדריה".

* * *

באלכסנדריה שבמצרים

נסיעתו של מוהרנ"ת בימים טרופים שכאלו, נסכה בטחון ועוז בכמה אנשים מחו"ל שהיו בצפת ויראו לנסוע חזרה לביתם מאימת המלחמות על הים. הם החליטו עתה לשוב לביתם. הללו הודיעו למוהרנ"ת שבעוד יומיים יוצאת אניה לאיסטנבול, במחיר זול.

מוהרנ"ת שש לקראת אפשרות זו, שעוד יהיה סיפק בידם לחזור בזמן לראש השנה. הוא התחיל להתכונן למסע, אולם הוא התעכב בגלל סידורים טכניים שלא עלו יפה, ובתוך כך הפליגה האניה לדרכה. כתוצאה מכך נאלץ מוהרנ"ת להשאר עוד שלשה שבועות באלכסנדריה.

לאחר המתנה של שלושת השבועות נזדמנה להם שוב אניה היוצאת לאיסטנבול. הם שלמו דמי קדימה, אבל התברר שרב החובל רימה אותם. הם תבעו אותו על כספם אבל חלק ממנו נאבד. לבסוף יצאו את אלכסנדריה ביום ב', ב' אלול.

האניה היתה גדולה ובה מקומות בשפע לנוסעים, אולם הרוחות לא נשבו לטובתם, ותשע ימים תמימים לקח להם עד שהגיעו לאי היווני רודוס.

באי רודוס

הם ירדו ונכנסו לתוך האי. בהיותו שם, ניסה מוהרנ"ת כדרכו למכור כמה מספרי רבינו, אבל לא הצליח למכור כי אם העתק אחד מספר האלף-בית (ספר המידות). במשך שהותם ברודוס הצטיידו במזון טרי, לחם ויין וחומץ לימי הנסיעה.

ימי מלחמה

ביום ה' יצאו את האי רודוס, אבל עדיין לא נשבו הרוחות כפי המצופה, כאשר לפתע פתאום התפרצה רוח סערה, עד שנאלצו להוריד את העוגן ולעצור את האניה למשך יומיים תמימים.

רק ביום שישי הבא הגיעו לסאקיס. רוח מלחמה היתה בעיר, וכל רחובותיה מלאו בגייסות צבא. כארבעים אלף חיילים טורקים חמושים היו בכוננות להלחם נגד היוונים, הדבר כמובן לא הרנין את לב הנוסעים המודאגים בלאו הכי.

כשעברו דרך האיים היווניים בדרכם לאיסטנבול-הגיעו לאי קיוס, העיר נראתה כעיר רפאים שעלתה זה עתה בלהבות. בתחילת מלחמת השחרור היווני בתקפ"א (1821), כבשו היונים הרבה מאיי ים האגאי, אך אבדו אותם במשך הזמן. כשהורידו את העוגן בקרבת מקום, נודע להם שהעיר השרופה היא אחת מכשישים ערים ועיירות יווניות שנתפסו בחזרה ע"י הטורקים. אלה טבחו כשמונים אלף אנשים, נשים וטף.

ראש השנה תקפ"ג עמד בפתח. כבר היה יום ה' לפני ראש השנה ועדיין היו במרחק של כארבע מאות קילומטר מאיסטנבול. אין כל ספק שאת הימים הנוראים ייאלצו לחגוג על הספינה. הם התנחמו בכך שהיה בידם שופר ויותר ממנין יהודים. רב החובל הודיע להם שיצטרכו להמתין עד יום שני הבא מאחר שציפה לבואה של קבוצה של ארבעים טורקים עם הפשא שלהם. הם יצטרכו להצטופף באניה. אבל לא זאת היתה דאגתם עתה: יום שני היה ראש השנה. איך יוכלו להתפלל ולתקוע בשופר לעיניהם של כל כך הרבה טורקים על האניה? בסוף, הרוחות נשתנו לטובתם ורב החובל הפליג לדרכו בטרם שהגיעו הטורקים.

בעירו של בעל הטורים

בעיר סאקיס נמצא מקום מנוחתו של רבינו יעקב בעל הטורים. מוהרנ"ת מספר, כי בערב שבת קודש ירדו לעיר הזאת שני אנשים משלהם מהספינה, כי סברו שהיא לא תזוז עד אחר ש"ק, וכן הוא מציין "גם אנחנו היה בדעתנו לירד להעיר בערב ראש השנה כדי להיות שם על קבר רבי יעקב בעל הטורים שהוא קבור שם. אך רבות מחשבות בלב איש וכו', כי בליל ש"ק נשתנה הרוח, ותיכף כעסו המלחים על אשר ירדו השנים מאתנו הנ"ל לתוך העיר, וסוף דבר הוכרחו לחזור לתוך הספינה ביום שבת קודש".

"וביום א' שהוא ערב ר"ה זזה הספינה מסאקיס, והשנים הללו שהיו בעיר סיפרו לנו שקיבלו אותם שם אחינו בני ישראל גומלי חסדים בני גומלי חסדים בכבוד גדול".

* * *

ראש השנה על הספינה

ביום ראשון, ערב ראש השנה, הצליח מוהרנ"ת לטבול לכבוד החג הקדוש, על ידי כך שהוריד את עצמו באמצעות חבלים לתוך הים, וכן עשו רוב האנשים. "אחר כך הגיע יום ראש השנה הקדוש והנורא, ותהילה לאל היו לנו בעלי תפילות ותוקעים בעזהי"ת, וטוב להודות לה', כי אני הבאתי השופר מצפת, בעזהי"ת. כי זה האיש שהיה השופר שלו, הכין שופרו ליקח בדרך, ושכחו בביתו, ואחר כך כשנסעתי אנכי מצפת בשבוע שאחריה, שלחו השופר עמי, וראיתי תיכף כי מאת ה' הוא שאזכה להיות שליח לדבר מצוה הזאת להביא השופר, ואנחנו היינו על הספינה י"ט אנשים"

באותה לילה התפרצה שוב רוח סערה גדולה שנמשכה כמעט עשרים וארבע שעות. רוב הנוסעים נפלו למשכב עקב חולשה גדולה, ופחד נורא שרר שם. "מחמת סערת הים נחלשתי... גם שאר אנשי הספינה רובם נחלשו מאד, ובחסדי ה' הגדול הפליא נוראותיו עמי, ועזרני בחלישו"ת כח כזה להתפלל מעט ולשמוע קול שופר, ולהתעורר לבכיה קצת. גם בעלי התפילות התפללו בישיבה, והכל בישועת ה' הגדול".

ואני עיני לשמים!...

לאחר מכן הפליגו בקצב מהיר, ותוך יומיים הגיעו למיצרי הדרדנלים. אבל אז הודיע רב החובל כי לא יוכלו להתקדם דרך המיצרים של הדרדנלים משך זמן רב מכיוון שהיו זקוקים לרוחות ישירות. יתכן ויצטרכו להמתין ארבעים יום! הוא הצביע על כמאתיים ספינות אחרות שגם הן ממתינות, ביניהן כאלו שכבר חיכו שם משך כמה שבועות.

מוהרנ"ת כותב: "ואני עיני לשמיא נטלית (דניאל ד' ל"א): רבונו של עולם! חמול עלינו ואל תעכב אותנו הרבה, כי אני מאמין באמונה שלימה שאינם יודעים כלל, והכל מתנהג רק בהשגחתך לבד, ואתה יכול לשנות הרוח כרצונך בכל עת ובכל רגע".

אינך יודע דרך הרוח...

ביום שבת קודש, החל מצב הרוחות להשתנות לטובה, והאניה שטה דרך מיצרי הדרדנלים "וכולנו רואים שהכל בהשגחתו לבד בכל עת ורגע, וכולם אינם יודעים דרך הרוח כלל כמו שכתוב: 'כאשר אינך יודע דרך הרוח' (קהלת י"א: ה'), רק 'על אשר יהיה שם הרוח' מן השמים ללכת, שמה ילכו הספינות (ראה יחזקאל א': כ').ב"ה אשר עד כה עזרני".

נסים ונפלאות

בערב יום כיפור הגיעו לאיסטנבול. אבל היו צריכים להתעכב על האניה עד יום שני הבא, יום הראשון של חג הסוכות. דאגה רבה מילאה את לבם שלא יוכלו לקיים מצוות החג-כסוכה וארבעת המינים. אולם כאן התרחש להם הנס: "שפתאום בא הקאפיטאן וגירש אותנו מספינתו... והוכרחנו לילך אל העיר... והלכתי עם כל האנשים לבקש אכסניה... וזכיתי בחסדיו הנפלאים לקיים מצות אתרוג ומיניו ביום א' דסוכות הנ"ל אחר חצות היום אחר שכבר נתייאשנו כולנו מלברך על האתרוג... וברכנו לישב בסוכה ושהחיינו ואכלנו ושתינו בשמחה..."

באיסטנבול גבה מוהרנ"ת את הכספים שהיו חייבים לו על קניית הספרים. "והשי"ת עשה עמי נס שגביתי אותו בהשגחה נפלאה".

ביום שישי, חול המועד סוכות, הזמין לו השי"ת ספינה לנסוע לאודסה. את הושענא רבה ושמחת תורה עשה מוהרנ"ת בשמחה אצל נגידי העיר ההיא "ורקדנו הרבה שם בשמחה גדולה בעזהי"ת".

* * *

באתי לביתי בשלום...

הם יצאו מאיסטנבול ביום חמישי והגיעו לאודסה למחרת בלילה אבל לא ניתנה לאניה רשו"ת להכנס לנמל עד יום ג' הבא. הם הוחזקו בהסגר כשבוע ימים, אחר כך עלו לחוף ונאלצו להשאר בהסגר שבועיים נוספים. ביום ו' יצא מוהרנ"ת את אודסה, ושבת בעיירה הקרובה פיטוצ'קה. הוא הגיע לביתו בברסלב ביום חמישי הבא:

"ביום ה' פרשת וישלח (תחילת אמצע חודש כסלו) באתי לביתי בשלום, בשמחה, והכל קבלונו בשמחה גדולה".

לפניך נגלו תעלומות לב

יותר מעשרה חודשים עברו מאז שיצא מוהרנ"ת את ברסלב לבצע את משאת חייו לעלות לארץ הקודש. וכאן יש לציין כי הדבר היקר ביותר אצל מוהרנ"ת היה הזמן. מעולם לא בזבז אף רגע אחד לריק (אחד מצדיקי הדור אמר פעם כי הוא מוכן לתת דין וחשבון על כל יום מימי חייו מלבד מימי הנסיעה, ואילו מוהרנ"ת אמר: ואני מוכן לתת דין וחשבון גם עבור ימי הנסיעה), כל כולו היה קודש בלתי לה' לבדו, לעסוק בתורה ובתפילה וקירב אנשים לעבודתו ית'... ועם כל זאת, בשביל חיבתו לארץ ישראל, ולזכות לענין נעלה ונשגב שכזה-פעל ועשה הכל לבדו. הוא הקדיש לכך ימים ושבועות וחדשים, כאשר שום דבר בכל הנוגע לענין זה לא היה למטה מכבודו: המשא ומתן על כרטיסי נסיעה, סידור מסמכי נסיעה, ואפילו מכירת ספרים בכדי שיהיה לו כסף להוצאות-הכל בכדי שיזכה בסופו של דבר לדרוך על אדמת הקודש ולהשיג שם את מה שחפץ להשיג....

מוהרנ"ת מסיים את יומנו על נסיעתו לארץ ישראל:

"ברוך ה', אשר עד כה עזרני. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, ה' אלוקינו, שזכינו בחסדיך ונפלאותיך הגדולים להביאנו לארץ ישראל ולהחזירנו לבתינו בשלום; כן יהי ה' אלוקינו עמנו לזכותינו ברחמיו לשוב אליו יתברך באמת מעתה, כי לפניך נגלו כל תעלומות לב, אשר רק בשביל זה טרחתי הטורח הזה לבוא לארץ ישראל. והטוב בעיניך עשה עמנו, ואליו תמיד אייחל, אולי יחוס, אולי ירחם, אמן".

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה