פרק ל - בארץ ישראל · ימי מלחמה
ביום ה' יצאו את האי רודוס, אבל עדיין לא נשבו הרוחות כפי המצופה, כאשר לפתע פתאום התפרצה רוח סערה, עד שנאלצו להוריד את העוגן ולעצור את האניה למשך יומיים תמימים.
רק ביום שישי הבא הגיעו לסאקיס. רוח מלחמה היתה בעיר, וכל רחובותיה מלאו בגייסות צבא. כארבעים אלף חיילים טורקים חמושים היו בכוננות להלחם נגד היוונים, הדבר כמובן לא הרנין את לב הנוסעים המודאגים בלאו הכי.
כשעברו דרך האיים היווניים בדרכם לאיסטנבול-הגיעו לאי קיוס, העיר נראתה כעיר רפאים שעלתה זה עתה בלהבות. בתחילת מלחמת השחרור היווני בתקפ"א (1821), כבשו היונים הרבה מאיי ים האגאי, אך אבדו אותם במשך הזמן. כשהורידו את העוגן בקרבת מקום, נודע להם שהעיר השרופה היא אחת מכשישים ערים ועיירות יווניות שנתפסו בחזרה ע"י הטורקים. אלה טבחו כשמונים אלף אנשים, נשים וטף.
ראש השנה תקפ"ג עמד בפתח. כבר היה יום ה' לפני ראש השנה ועדיין היו במרחק של כארבע מאות קילומטר מאיסטנבול. אין כל ספק שאת הימים הנוראים ייאלצו לחגוג על הספינה. הם התנחמו בכך שהיה בידם שופר ויותר ממנין יהודים. רב החובל הודיע להם שיצטרכו להמתין עד יום שני הבא מאחר שציפה לבואה של קבוצה של ארבעים טורקים עם הפשא שלהם. הם יצטרכו להצטופף באניה. אבל לא זאת היתה דאגתם עתה: יום שני היה ראש השנה. איך יוכלו להתפלל ולתקוע בשופר לעיניהם של כל כך הרבה טורקים על האניה? בסוף, הרוחות נשתנו לטובתם ורב החובל הפליג לדרכו בטרם שהגיעו הטורקים.