פרק ל - בארץ ישראל · במצור ובמצוק
הללו הורידו את רב החובל בכח מהאניה. הרבה נוסעים ירדו מהאניה וחיפשו קונסול אוהד. כשמצאו אוזן קשבת, נודע להם שהאניה נעצרה. אולם הקונסול השתדל לשכור אחרת במקומה, וסידר עם רב החובל שיחזיר חלק מדמי הנסיעה. הוא גם ניסה להחזיר את דמי פדיון הנפש אך ללא הצלחה.
ביום א' הם שכרו אניה אחרת, ובמשך כל היום העבירו את חפציהם מאניה לאניה. הם יצאו ביום ב' בלילה אבל בגלל שהרוחות לא היו לטובתם-הגיעו לאלכסנדריה רק בשבוע הבא ביום ג'.
וכך, נסיעה בת שלשה ימים, ארכה שבועיים, כפי שסיפר רבינו ב"מעשה מבערגער ועני" שלפעמים הקשיים בסיום המצוה הם גדולים כמו (ואף יותר) מאלו שבעצם קיום המצוה (ראה "סיפורי מעשיות", מעשה י').
הסבל שעברו בנסיעה הזאת היה ללא שיעור. המזון שהביאו עמם כמעט ואזל כולו, ולא רק שאספקת המים היתה מוקצבת, אלא אף מעט המים שקיבלו היו באושים שעלתה בהם צחנה. מוהרנ"ת שוב סבל ממחלת הים "ואף על פי כן" מסיים מוהרנ"ת "הכל היה בחסד, ובצר הרחיב לנו השי"ת... ובחסדי ה' ית' עזרנו ובאנו ביום שלישי פ' ואתחנן לק"ק אלכסנדריה".
* * *