פרק כט - באש ובמים · מאש וממים...
עוד מספר מוהרנ"ת ממאורעות אותם ימים על הים הסוער: "ונוסף לזה היה לנו עוד סכנה באותו הלילה, כי בחדרנו הצר והארוך קצת, היה שם עוד אחד מאנשי הספינה, ואז היה לו כאב שיניים, והביא לחדרינו אש, ועישן עליו צוקער לרפואה, וקודם השינה בא על דעתי חששא זאת מי יודע מה יהיה מהאש שהכניס, כי מחמת שהארובה שבחדר פתוחה אל החוץ לאויר השמים והרוח מנשב, בפרט רוח סערה כזאת, על כן בודאי צריכים לשמור עצמו מן האש שם מאד, ובאמת הקפיד הקאפיטאן בכל עת שהכנסנו נר לחדר, שלא ידלוק בעת השינה, ובפרט בליל שבת שהדלקנו שמן, ואחר הסעודה של ליל שבת נשאר עוד שמן בצנצנת, והיה אסור לנו לישון, עד שרמזנו למאטראס אחר שיכבה הנר. גם אחר כך לא הכנסנו שום נר לחדרנו, ואכלנו בלילה בחוץ, על הספינה, לאור הכוכבים, ועכשיו הלך הנ"ל והכניס אש בחדרנו בלילה, והיה עלי פחד גם קודם השינה, אבל לא יכולתי לומר לו מחמת שאינו מבין בלשונותינו, גם ידעתי כי לא יציית אותי..."
"ויהי בתוך הלילה-ממשיך מוהרנ"ת לתאר פרטי אותו מקרה-הקיצותי, והנה אש גדולה בוערת על השולחן, והלהב עולה למעלה, כי היו מונחים ספרי פסולים שלהם שם על השולחן ושאר ניירות וכולם נשרפו, וגם קצת מגוף השולחן, אבל בעת שהקיצותי כבר נודע לאחד זאת, ועמדו ועסקו לכבות... וגם אני נתתי להם ממימי הנטילה שלנו וכיבו... ותהלה לאל שקעה האש. וגודל סכנה זאת אין לשער, כי החדר צר מאד ולא היה בו שום פתח, כי אם ארובה קטנה שבעליית הספינה... ור' יהודה אליעזר ישן, ולא ידע בכל זה..."
"בבוקר ביום ה' סיפרתי לו כל זה, והודעתי לו כל סכנת האש שהיה לנו בלילה זאת, ואמרנו: מה זה שנוסף לסכנת המים שאנו עוברים בה עכשיו, ונוסף לזה היה סכנת האש... ברוך השם אשר הצילנו מאש וממים..."