פרק כט - באש ובמים · לכיוון העיר צידון
מוהרנ"ת מתכונן לקראת התחנה האחרונה לפני ארץ ישראל. אולם עדיין היה מסופק באיזה דרך יסע, שמא עדיף לנסוע לצידון, או לעכו או ליפו. עדיפות יתירה היתה בעיניו העיר צידון, כיון שהיא הקרובה ביותר ליעדו, צפת. אולם מכיון שלא שלט בשפת אנשי המקום, היה קשה לו לכלכל את דרכיו כפי רצונו, וקשה היה לו להשיג אניה שתובילהו למחוז חפצו.
ביום חמישי נודע להם על ספינה שהיתה אמורה להפליג לצידון ביום המחרת. אולם עדיין היה עליהם לסדר את מסמכיהם, והתעכבו עקב כך עד יום שישי בצהריים.
כשהאישורים המתאימים היו מוכנים סוף סוף-עדיין רב החובל לא היה מוכן. כמנהג אנשי האזור ההוא (מזרח התיכון) הוא שינה כל רגע את המחיר. בתחילה ביקש שלושים טאלר לשניהם, אח"כ חמישים טאלר לשניהם, אח"כ חמישים לכל אחד מהם... רק לאחר התערבותו של ר' אהרן, הגיעו להסכמה: ארבעים וחמישה טאלר לשניהם.