פרק כט - באש ובמים · הספינה נמצאה
חג השבועות מתדפק על הפתח. ביום ו' ערב ש"ק שהיה גם ערב שבועות (שחל אז ביום א' וב'), מיד לאחר שסיים מוהרנ"ת תפילתו, יצא בחברת ר' אהרן אל הים למצוא את ספינתו בה היה עד עכשיו ר' יהודה אליעזר. מוהרנ"ת החליט ויהי מה: היום צריך הוא למצוא את הספינה, כי "היום ערב שבת שהוא ערב שבועות, ואם ח"ו לא אמצא היום הספינה כמו אתמול, מה אעשה בשבת ושבועות כשאהיה ח"ו לבדי בלא חבירי ר' יהודה אליעזר. כי איך יערב לי שמחת שבת ויו"ט כשאהיה ח"ו נתעה מחבירי וספינתי, והוא ממני. ובשבת ויו"ט ודאי אי אפשר לבקש".
בתחילה שכרו כלי שיט קטן אבל לא הצליחו למצוא את האניה. אחר כך עלו על סירה יותר גדולה ועברו מאניה לאניה ולא ראוה. "והתחלתי לצעוק בקול: 'יהודה לייזר! יהודה לייזר!' ואין קול ואין עונה. אחר כך באנו סמוך לספינתינו ולא הכרתי אותה... ובחסדי השם באנו לספינה שלנו, ותיכף ראו אותי המאטראסין והתחילו לצעוק אלי ולקרות את ר' יהודה אליעזר... וגודל השמחה שהיה לי אז כשזכיתי לראות אותו אין לשער, וגם על ר' יהודה אליעזר היה שמחה גדולה כי הוא היה לו גם כן כליון עינים גדול מאד על שנתעכבתי כל כך קרוב למעת-לעת. ברוך ה' הגומל לחייבים טובות אשר עזרני עד כה ונתן לי כח לסבול הכל בחסדו הגדול..."
הם נטלו בשמחה את חפציהם וחזרו לביתו של ר' משה, "ברוך השם, הכל שלום".
מוהרנ"ת מסכם את פרק זה של ענויי הנפש: "ועזרני השי"ת לבוא לבית האכסניא שלי, ועלינו על העליה המיוחדת שישנתי שם בלילה, ושם הנחתי כל החפצים בשלום. ונתתי שבח והודיה להשי"ת שהביא אותנו ביחד בשלום, וגם תהלה לא-ל יש לנו אכסניא טובה, עליה מיוחדת שיכולים לעשו"ת בה מה שנרצה, ללמוד ולהתפלל כדרכינו שמשונה הרבה מהספרדים. ב"ה אשר עד כה עזרני".