פרק כט - באש ובמים · בעיר צידון
כשעתיים לאחר חצות הלילה, העלו אנשי הספינה את העוגן, והמשיכו בהפלגתם, עד שהגיעו בחצות יום השבת קודש, י"ט סיון, לעיר הסמוכה, צידון. המלחים הטילו שם עוגן, והספינה נעצרה.
רב החובל רצה להמשיך לעיר הבירה ביירות, וצוה איפוא על מוהרנ"ת ור' יהודה אליעזר לרדת מיד מהספינה. הם הפצירו בו שמפני קדושת השבת יואיל לתת להם להשאר בספינה עד הערב. לאחר הפצרות רבות נענה רב החובל למשאלתם. אולם מיד עם רדת החשיכה, כשמוהרנ"ת עדיין לא סיים את ברכת המזון של סעודה שלישית, ציוו עליהם לעזוב מיד את הספינה.
בלית ברירה, מבלי לדעת לאן לפנות, נאלצו ליטול עמם את מטלטליהם ועזבו את הספינה.
רעש והמולה קידמו את פניהם, סבלים ערביים "התנפלו" עליהם לישא את מטלטליהם עד הרציף תמורת תשלום מועט. אולם לבו של מוהרנ"ת כבד היה עליו: להיכן יפנה בשעה זו של חשיכה בעיר זרה ומנוכרת שגם את שפתם לא ידע.
כשהגיעו אל רציף הנוסעים פגשו לשמחתם הרבה ביהודי שבא לקראתם, ואם כי בתחילה לא ידעו כי הלה מזרע ישראל הוא, אך מיד הוא נתוודע אליהם "וקירב אותנו מאד, ונתן לנו מקום סמוך לבית המכס להניח שם החפצים וללון שם בלילה... וגם הביא לנו מחצלת ופירש לפנינו, והיה לנו מקום מנוחה ב"ה. ותיכף נתקבצו אלינו איזה ישראלים ודיברו עמנו, וקרבו אותנו מאד... אחר כך דברתי עמהם איך לוקחין בכאן משקה להבדלה, ובצידון אין בנמצא יין מחמת החום, רק שכר ויי"ש... והיה שם השמש והביא לי יי"ש ועלים של עלי לימוני'ס להריח, והבדלתי בעזהי"ת".
תוך כדי שיחתו של מוהרנ"ת עם אנשי המקום, הודיעו לו הללו שבקצה העיר נמצא קברו הקדוש של זבולון בן יעקב. ויש אומרים שגם אחיו יששכר נקבר שם. שמחה וחדוה הציפו את לב מוהרנ"ת שיזכה להיות על קבר שבט מישראל. הוא מסיים: "ברוך ה' אשר הביאני עד הלום, עד גבול ארץ ישראל".