פרק כח - איסטנבול · המיסו את לבבו
אם כי בתחילה היה מוהרנ"ת שבע רצון על האכסניה הנאה שנזדמנה לו באיסטנבול, אולם כשנודע לאנשי המקום שמוהרנ"ת מתכונן להמשיך מכאן לארץ ישראל, החלו לנסות להניאו מלעשו"ת הצעד הזה. הם הפחידו אותו כי עכשיו עת מלחמה בעולם, וסכנה גדולה היא לצאת לדרך כה קשה. אין לו ברירה אחרת אלא לשוב לאודסה.
כדברים האלו דיברו עמו כל אנשי פולין שפגש בדרכו, בבית ובשוק. מוהרנ"ת מציין כי הם הוכיחו אותו והפחידוהו אף שלא שאל לדעתם כלל, והמיסו את לבבו. הדבר ציער את מוהרנ"ת מאד עד כלות הנפש: "וגודל הצער שהיה לי אז ובלבול הדעת ושברון לב עד הנפש, יודע רק השי"ת. וחזרתי לאכסניא שלי ועליתי על העליה... עד שמרוב שבירת לבי התחלתי להוריד דמעות בלב נשבר מאד..."