פרק כז - "לך לך" · שעת מלחמה
היהודי הלזה שח בפני מוהרנ"ת את כל סדר נסיעתו לארץ ישראל. בדברו ניכר היטב הפחד מפני המלחמה שהשתוללה אז בין יוון וטורקיה-המדינות החונות על הים התיכון, ומחמת זה נתעכבו רבים באודסה, שפחדו להמשיך להפליג בים התיכון לארץ ישראל.
אף נסיעתו של יהודי זה ארכה לא פחות מחמישה חדשים מתישים. הלה תיאר בפני מוהרנ"ת באריכות את הסכנות הצפויות למי שינסה לנסוע לארץ ישראל באותו זמן סוער. הדברים הללו הוסיפו כמובן לספקותיו ותהיותיו של מוהרנ"ת, אך הוא חיזק את עצמו: "ואני אמרתי בלבי שכל המניעות האלה הם רק בשביל החשק כדי שיתגבר חשקי יותר להנחשק הנפלא הקמוץ והסתום הזה, שהוא לנסוע להארץ הקדושה, ארץ חמדה טובה שהנחיל לאבותינו, עד אשר נתגברתי יותר ע"י המניעות והבלבולים האלה וחיזקתי עצמי ביותר לבלי להשגיח על כל זה, והשי"ת עזרני לנסוע" (עי' לקו"א סי' ס"ו).
אולם היהודי הלזה המשיך לתאר בפני מוהרנ"ת את כל הצרות והיסורים שהם מנת חלקו של הנוסע אז, "וכל הדברים האלו היו לי קצת למניעה... מחמת ששמעתי גודל הרעש והסכנה".