פרק כז - "לך לך" · שמחת פורים וארץ ישראל
בפורים בבוקר שמעו שם את המגילה, ומיד הזדרזו והחלו להתכונן לנסיעה בכדי שיצליחו להגיע לניקולייב לפני סעודת פורים.
בטרם שיצאו ממארחם, ר' מרדכי, שתה המארח כוסות "לחיים" לכבודו כשהוא מאחל שיזכו לשתות בארץ ישראל. מוהרנ"ת שאל אותו תיכף: "אתה רוצה באמת להיות בארץ ישראל? " ור' מרדכי השיב: "הלא אבי הוא יושב עתה בארץ ישראל, ושמו רבי איצלה שוחט". מוהרנ"ת התלהב: "בפורים זימן לו הקב"ה בית שבו מדברים על ארץ ישראל!", כי הרי עד עתה לא גילה לאיש על מטרת נסיעתו מכאן לאודסה ולהמשיך לארץ ישראל. הפליטת פה של המארח וברכתו שישתו בארץ ישראל, גרמו למוהרנ"ת נחת רוח גדול.
מוהרנ"ת גילה להם על אתר שמטרת נסיעתו זו היא לארץ ישראל, וכי רק עבור כך הוא נוסע לניקולייב "ועי"ז נעשה שמחה גדולה בינינו, שמחת פורים. ושמחנו ורקדנו קצת, כי לא היה לנו פנאי, מחמת שהיינו צריכים לנסוע לניקולייב. אחר כך מתוך המשתה והשמחה ישבתי על העגלה וליוו אותי בשמחה, ונסענו בשלום לניקולייב, ובאנו לשם לעת ערב בעת שכבר ישבו על הסעודה ואכלנו שם הסעודה".