פרק כז - "לך לך" · בשורה טובה
שלשה ימים לפני פסח היו המסמכים מוכנים כנדרש, אולם מוהרנ"ת עדיין לא קיבל תשובה מר' יהודה אליעזר. אמנם לאמיתו של דבר כבר שיגר ר' יהודה אליעזר את תשובתו, אך היא לא הגיעה עד לאחר שהוא בעצמו כבר הגיע לאודסה.
ביום ו' בבוקר ערב פסח. הגיע סוף כל סוף ר' יהודה אליעזר לאודסה. מוהרנ"ת שמח שמחה עצומה בראותו אותו, משום סיפור שנתלווה לכך, וכפי שכותב מוהרנ"ת:
"בתוך כך בא ר' יהודה אליעזר והחיה אותי מאד, ומחמת שמחה נשקתי אותו באהבה רבה, ונתתי שבח והודיה להשי"ת שזכיתי לראותו, כי מעשה שהיה כך היה: זה ב' שבועות ויותר אחרי שכתבתי האגרת לר' יהודה אליעזר שיבוא, ואחר כך ספרתי זאת לר' יוסקא נ"י (חתן רבינו ז"ל שהיה אז באודיסה). ענה ואמר: אין אתה יודע מה נעשה עם ר' יהודה אליעזר? הלא הגיע לו סיבה לא טובה מאד, כי זה איזה שבועות בעת שהייתי בביתי והייתי מוכן לנסוע לכאן לאודיסה, הגיעה השמועה בעירינו ברסלב היות שבא אדון אחד והכה את ר' יהודה אליעזר בכפר שיושב בו הכה ופצוע עד למיתה ממש, והקול נשמע שבסמוך יביאו אותו לקבורה ח"ו, אבל בתוך כך נסעתי משם, ומי יודע מה עלתה לו". עד כאן סיפר ר' יוסקא למוהרנ"ת.
"ואני כשמעי זאת" כותב מוהרנ"ת "רעדה אחזתני, ונשארתי משתומם, והיה לבי עלי דוי מאד, העיקר גודל הצער שהיה לי משמועה לא טובה כזאת שהגיע לי מרעי ואוהב דבק מאח כמותו, ונוסף לזה שרצוני היה שיסע עמי לארץ ישראל... ומחמת זה כתבתי אגרת עוד הפעם כנ"ל כדי שישיבו לי תשובה בזריזות על ידי הפאסט, אבל לא עלתה בידי כי נתעכב האגרת כנ"ל, ומחמת כל זה גדלה שמחתי מאד מאד כשזכיתי בערב פסח הנ"ל לראות פני אוהבי באמת ר' יהודה אליעזר. ברוך שהחייני וקימני והגיעני לזמן הזה, מכל זה ראיתי שהשי"ת בעזרי ורוצה שאבוא לארץ ישראל עמו יחד".