פרק כו - געגועים לארץ ישראל / הדפוס · "רבו המניעות"...
"אך רבו המניעות מאד" ממשיך מוהרנ"ת "כי בחיים חיותו ז"ל לא יכולתי לנסוע לארץ ישראל לקבוע דירתי שם, כי לא יכולתי לפרוד ממנו כלל, אשר הוא חיי ואורך ימי, ובלעדו אין לי שום חיות כלל. ולנסוע לבדי על מנת לחזור... איך אפשר להיפרד זמן רב כל כך מרבינו ז"ל, אשר הייתי רגיל להיות לפניו בכל פעם ושמעתי בכל פעם דברי אלקים חיים המזכין את הרבים לדורי דורות". ועפ"ז ניתן להבין מעט מדוע לא שאל מוהרנ"ת את רבינו אם עליו לנסוע לארץ ישראל וד"ל.
"הן על כל אלה לא יכולתי לנסוע אז" ממשיך מוהרנ"ת לתאר את חשקו וגעגועיו לארץ ישראל "אבל רצוני היה חזק לנסוע לארץ ישראל בכל פעם שנזכרתי מחיבת ארץ ישראל. גם כמה פעמים דיבר עמנו בשיחותיו הקדושו"ת ועשה לנו חשק לארץ ישראל, והודיע לנו שהוא דבר קל לבוא לא"י ואין צריכין הוצאה רבה כמו שסוברין העולם, ושאינו מסוכן כמו שסוברין העולם... גם פעם אחת כשסיפר מעוצם המניעות והסכנות שהיו עליו באיסטנבול... אז ענה ואמר לנו שאנחנו נוכל לבוא לא"י בנקל, כאומר שעלינו לא יתגברו מניעות וסכנות כאלה כמו שהיה עליו, ואם נרצה-נוכל לבוא לארץ ישראל".