פרק כו - געגועים לארץ ישראל / הדפוס · עם ר' שמעון ור' נפתלי
מוהרנ"ת יצא לאומאן בדרך לניקולייב בערב ראש חודש מנחם אב. אולם, בהיותו באומאן נודע לו שידידו היקר, ר' שמעון, החל אף הוא לבצע את מאוויית נפשו לנסוע לארץ ישראל, וכי הוא כבר נמצא באודסה. ועוד נודע לו כי מסתבר שגם חברו ר' נפתלי עומד להצטרף עם ר' שמעון בדרכו לארץ ישראל.
"ואני ידעתי מכבר" כותב מוהרנ"ת "שר' נפתלי נ"י יש לו כיסופין גדולים לארץ ישראל זה זמן רב. ותיכף כששמעתי זאת נתלהב לבי לארץ ישראל, והתחלתי לחשוב מחשבות אולי אזכה לנסוע עם ר' שמעון הנ"ל יחד לארץ ישראל".
"ונסעתי מאומאן לניקולייב דרך טראהוויצא, ובאתי על שבת חזון לק"ק באפאליע, ושם נתקרבו אלי בני הנעורים חדשים ונתעוררו להשי"ת בהתעוררות גדול כדרך אנ"ש הנקראים על שם רבינו ז"ל".
משם הוא נסע לניקולייב להפגש עם ר' לייב, הוא שהה שם בשבת נחמו, אולם יצא משם בידיים ריקות. הוא החליט איפוא לנסות לפגוש את ר' שמעון ונסע דרומה לאודסה.
בתוך תוכו, לא היה מוהרנ"ת שלם עם עצמו: ראש השנה מתקרב, חודש ומחצה בלבד מפרידים בינו ובין ראש השנה. אם הוא אמנם יסע עכשיו לארץ ישראל, יוצא שהקיבוץ ילקה בחסר, כי הוא וכן גדולי תלמידי רבינו כר' שמעון ור' נפתלי אף הם לא יהיו נוכחים בקיבוץ, והדבר עלול לגרום לחולשה אצל הבאים. כמו כן נזכר מההסכם לנסוע עם ר' יהודה אליעזר, והדבר הכביד על החלטתו.
לעת עתה נסע מוהרנ"ת לאודיסא להפגש עם ר' שמעון. הוא הגיע לשם ביום ד', ט"ו מנחם אב.
"ובאותו יום קודם שנכנסתי לאודסה בא אלי שמחה גדולה ושמחתי מאד, וכל שמחתי היה כי היה נראה לי שמכאן אסע לארץ ישראל, אבל הייתי כמתנבא ואינו יודע מה מתנבא, כי האמת שעל ידי נסיעה זאת לאודסה זכיתי לבוא לארץ ישראל אחר כך, אבל לא אז באותו העת" (ימי מוהרנ"ת ב, י"ג).