פרק כה - "ואני תפילה" · תפילות הנובעים ממעיין היוצא מבית ה'
אולם לא כך ראו מתנגדיו את תפילותיו של מוהרנ"ת. כפי שעל כל דבר שבקדושה מתעוררת מיד התנגדות, החלו גם כאן מתנגדים שונים לחרוק שיניהם. הבשורה שחסידות ברסלב לא רק שנעלמה עם הסתלקות רבינו אלא שקמה לתחיה ומתחדשת ומתעוררת, הוציאה אותם משלותם: "הם כבר כותבים לעצמם תפילות"-אמרו, והיא אשר הוסיפה עוד עצים למדורת ההתנגדות שבערה בלאו הכי. הם טענו שבעלי רוח הקודש בלבד היו רשאים לחבר תפילות חדשות. עתה לעגו לחסידי ברסלב על שהיה להם "סידור משלהם"...
מוהרנ"ת מרמז אף זאת בהקדמתו לספר, ומצדיק ענין חיבור תפילות בזמננו: "והנה לא נפלאת היא לחבר תפילות חדשות, כי כבר קדמוני בזה כמה וכמה גדולים וקטנים אשר חיברו ויסדו כמה תפילות, כמו בספר 'שערי ציון', שנמצאים כמה תפילות שחיברו האחרונים, וכן בסידורים הגדולים ובשאר ספרים, וגם בימינו נתחברו כמה וכמה תפילות חדשות, וגם יש כמה וכמה ספרים שלמים של תפילות... וגם כל הפיוטים והסליחות וזמירות רובם ככולם לא יצאו מפי הקדמונים מנביאים ותנאים ובעלי רוח הקודש, כי אם מפי האחרונים שהיו זמן רב אחר שפסקה רוח הקודש מישראל... כי לא בשמים היא, אדרבא בחיבורי תפילות אין שום אחריות ואין בו שום חשש סכנה כמו בשאר ספרים שמחברים, כמו בענין הוראת איסור והיתר ודיני ממונות שיש בהם סכנה גדולה למחברם שלא יכשל בדבר הלכה ח"ו... ואעפ"כ החיוב על כל בעל תורה לחבר ספרים כפי אשר תשיג ידו... מכל שכן וכל שכן בעניני חיבורי תפילות שאין יוצא מהם הוראה ודין ולא באור ופרוש, בודאי אין למנוע מלחברם אף מי שאינו גדול במעלה, בפרט תפילות כאלו שנתייסדו על יסוד חזק וקיים... כי כולם בנויים ומיוסדים על אדני פז, על דברי תורתו הקדושה של רבינו הגדול והקדוש והנורא זצוק"ל, אשר כל דבריו כולם נאמרו ברוח הקודש במדריגה גבוהה מאד מאד... נובעים ויוצאים ממעיין הקדוש היוצא מבית ה'".