פרק כה - "ואני תפילה" · "שמוע שמענו קול שאון..."
קדושים ונשגבים מבינת אנוש המה סיפורי המעשיות, בהם הלביש רבינו סודות טמירים עליונים, אשר לכן היה אחד מגדולי צדיקי הדור (הרה"ק מאפטא) שלבם לא שלם היה עם הדפסת הסיפורים הללו להמון העם. אולם מוהרנ"ת באמונתו האיתנה ובהתבטלותו המוחלטת לרבינו לא התחשב עם כל זאת: אם רבינו ציוה להדפיסם, עליו לקיים דבריו! ובהתלהבות דקדושה עמד להדפיס את הסיפורים הקדושים לזכות בהם את ישראל.
מוהרנ"ת מציין זאת בהקדמתו הנפלאה לסיפורי מעשיות: "בהיותנו עוסקים בהדפסת המעשיות בראשונה, שמוע שמענו קול שאון באמרם כי לא נכון להדפיס סיפורי מעשיות כאלה- ולכפול דבריהם הוא אך למותר..."