פרק כה - "ואני תפילה" · סיפורו של משה חינקע'ס
ר' משה חינקע'ס היה אחד מראשי קהילת ברסלב, טרם השתקעות רבינו בעיר. כשהגיע רבינו לברסלב, היה משה חינקע'ס מראשי הקהל שקבלו פניו בשמחה ובכבוד, ועמו היו גם ר' אברהמ'ל פייעס והנגיד ר' מרדכי רוטנזייד.
לא עבר זמן רב, ומשה זה התקרב לרבינו. עסקיו הצליחו ושגשגו במאד מאז, בזכות ברכתו של רבינו. הוא הפך לעשיר מופלג, אולם עדיין לא זכה לפרי בטן, והדבר העיב על עשרו.
באותה עת, אמר רבינו את התורה "חומר איסור גזילה" (סימן ס"ט בליקוטי מוהר"ן) משה חינקע'ס היה נוכח בעת אמירת התורה, שם מובא "כשגוזל את חבירו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים... ונכסף לאשת חבירו". המשך הסיפור מובא בחיי מוהר"ן (אות כ"ט) "לאחר כמה ימים הפציר משה ברבינו שיברכו בבנים. והשיב לו רבינו: הלא אמרתי לך תורה על ראש השנה, ולא הבין כונתו. ואחר כך נודע לו שכונתו היא כי בברסלב היה איש אחד שירד מנכסיו, והיה להאיש הנ"ל קנאה גדולה על העשיר הנ"ל (משה חינקע'ס) שעלה למעלה ונתעשר כל כך, וזה זמן לא כביר אשר היה בשותפות עמו, והיה לו מעות הרבה יותר מהעשיר הנ"ל, ולבסוף ירד ממדרגתו כל כך, וע"כ היתה לו עליו קנאה גדולה, גם לקח אצלו מעות מזומן ולא החזיר לו, ורמז לו רבינו ז"ל שבשביל זה אין לו בנים, כמבואר היטב במאמר הנ"ל. אך במאמר הנ"ל מבואר שלפעמים מתגבר את עצמו בקנאה וחמדה גדולה כל כך על מעות חברו, עד שעל ידי זה לוקח ממנו אף את אשתו, וכן היה. שאחר כך סמוך לפטירת רבינו ז"ל ציוה לאנשיו שיאמרו להעשיר הנ"ל שיגרש את אשתו ויקח אשה אחרת ויוליד בנים".
כשמוהרנ"ת חזר לברסלב אחרי הסתלקות רבינו, חזר על דברי רבינו למשה חינקע'ס, הבנויים על תורה ס"ט הנ"ל, אולם הוא סרב לגרש את אשתו.
בהזדמנות אחרת כשמוהרנ"ת הגיע שוב לברסלב, היה זה בסיימו את תפילת שחרית כשהוא עדיין עטוף בטליתו ועטור בתפילין דרבינו תם, והנה ראה לפתע את משה חינקע'ס. מוהרנ"ת הזכיר לו שוב את דברי רבינו: "תתגרש מאשתך, ויהיו לך בנים". שוב סירב משה חינקע'ס, מוהרנ"ת קרא בהתרגשות: "כמו שאני עטור בטלית ותפילין- כך אמר רבינו 'לך יהיו בנים'! דברי מוהרנ"ת שנאמרו בהתרגשו"ת רבה, החלו לחדור לליבו של משה, והתחיל לפעול בכיוון זה. הוא שכנע את אשתו שתסכים לקבל ממנו גט. לאחר שנתיים של הפצרות ניאותה לו, אך בתנאי שהוא יעניק לה מחצית מעושרו.
משה חינקע'ס הסכים מיד, ונתן לה גט פיטורין.
כעבור תקופה קצרה, היא הלכה והתחתנה עם... שותפו הקודם של בעלה הראשון משה, כמו שכתב רבינו בתורה הנ"ל: "לפעמים מתגבר על עצמו קנאה וחמדה גדולה כל כך על מעות חבירו עד שעי"ז לוקח ממנו אף את אשתו" (חיי מוהר"ן כ"ט).
משה חינקע'ס עצמו נשא לאשה את אחותו של הרב מטומשפיל, ומוהרנ"ת נתן את ברכתו לשידוך.
והנה עברו כמה שנים, ועדיין לא נראה שום סימן לבנים. הדבר דכדך מאד את משה חינקע'ס, ובמר נפשו היה מתלונן מפעם לפעם למוהרנ"ת: "אחרי הכל, אתם אמרתם לי להתגרש"...
היה זה בסביבות שנת תקע"ז. כשהגיעו מים עד נפש, ומשה חינקע'ס היה מביע את אכזבתו חדשים לבקרים בפני מוהרנ"ת, נענה אליו מוהרנ"ת ואמר לו:
עלה נא אל הציון הקדוש באומאן, וכה תאמר לרבינו: "עשיתי כפי שאמרתם לי על ידי ר' נתן, וגירשתי את אשתי הראשונה, איה איפוא ההבטחה שיהיו לי בנים מאשתי השניה? הנה כבר עברו זה כמה שנים מאז שנשאתי בשניה, ועדיין לא זכיתי לבנים!"
משה חינקע'ס אכן קם ונסע לאומאן, ושפך שם את מר לבו, ואף העביר את דברי מוהרנ"ת שצוהו לומר לרבינו.
כשנפרד משה חינקע'ס מן הציון, היתה המחשבה הראשונה שעלתה במוחו: "זרעו לכם לצדקה" (הושע י', י"ב).הוא חש באותו רגע כאילו רבינו בעצמו עומד לידו ולוחש באזנו את הפסוק... כשחזר לברסלב הבין היטב מה עליו לעשות, ופיזר סכומים נכבדים לצדקה, ואמנם הדבר הועיל, ולבסוף נתברך משה בבת, ולאחריה בבן.
כשנולד למשה חינקע'ס בן, שלח כרכרה מיוחדת לטומשפיל להביא לשמחת הברית את אחי אשתו, רב העיר. הברית התקיימה בברסלב. רבי אהרן רב העיר נתכבד בסנדקאות, מוהרנ"ת ערך את המילה, ולרב מטומשפיל כיבדו בפריעה.