פרק כה - "ואני תפילה" · נסיון העוני
חתונת בנו הבכור של מוהרנ"ת, ר' שכנא, התקיימה בשנת תקע"ז. זמן קצר לאחר מכן, נולדה בתו היחידה של מוהרנ"ת, חנה צירל, ושנה או שנתיים לאחר מכן נולד בנו, שנקרא על שם חותנו, דוד צבי.
מצב פרנסתו של מוהרנ"ת בסביבות שנת תקע"ח החל להתדרדר. הוא הפסיק אז לקבל את הרווחים מחלקו בעסק המשפחתי כנזכר לעיל. עד עכשיו הצליח לפרנס את משפחתו בצמצום מסכום זה, אולם אביו ירד יותר ויותר מנכסיו עד שפשט את הרגל לגמרי. מלבד מה שכל רכושו נשרף בנמרוב כנ"ל. הדבר השפיע קשו"ת על מוהרנ"ת, ומצבו הגיע לידי כך, שנאלץ למכור את חפציו היקרים אחד לאחד, עד שבסוף לא נשאר בביתו כלל מכליו היקרים.
הוא אמר פעם: "שבפעם הראשונה שהתחיל לאכול בכף של עץ עברו כמה שבועות שלא הרגיש שום טעם באכילתו", מעכשיו היה מוהרנ"ת נצרך לחסדי הבריות לא רק עבור הסכומים הגדולים של הדפסת הספרים אלא גם עבור פרנסתו (כוכבי אור עמ' כ"ב סי' ט"ו).
"אף על פי כן, בין בעושרו ובין בעניותו עסק יומם ולילה בתורה ותפילה ועסק בשיחותיו הק' לעורר גם אחרים לעבודת ה' כאשר פקד עליו אדמו"ר ז"ל" (שם).אולם האחריות למען הציבור הגוברת והולכת התחילה לתת בו את אותותיה; כי בנוסף לעבודתו הפרטית את השי"ת במסירות נפש שאין למעלה ממנה, עסק בכוחות אדירים בהדפסת ספרי רבינו והפצתם בקרב עם קודש. כמו כן נתקרבו אליו אנשים רבים והוא הדריכם לעבודת השם ע"פ דרך רבינו.
בתקופה זו, כנראה עקב המעמסה הכבדה שעליו, חלה מוהרנ"ת במעיו, מחלה ממנה סבל כל ימי חייו.
* * *