פרק כד - בעיר ברסלב · מה עושין אחר שנסתלק הוד לבי ומשגבי...
מאז הסתלקותו של רבינו, נפל כל משא העדה המיותמת על שכמו של מוהרנ"ת. ואמנם בכל מהלך השנה הראשונה מאז ההסתלקות, היה מוהרנ"ת טרוד ועסוק למעלה ראש. רבינו שעזבם בפתע פתאום, לא הציב עדיין דרכי הנהגה ברורים, וגם המעט שדיבר בתקופה האחרונה (בעת שרבינו החל לדבר בגלוי אודות העתיד), לא רצו החסידים לשמוע ולהבין. לכן היתה המעמסה על כתפו של מוהרנ"ת כבדה בכפליים. הוא היה זקוק לבנות מחדש את החסידות שעד לפני זמן מה עמד בראשה מורה גדול מאד שהאיר להם כשמש את דרכם על כל צעד ושעל, ועתה חשך השמש בצהריים, ועל שכמו של מוהרנ"ת הוטל התפקיד להמשיך הארה גדולה זו לדורו ולדורות עולם.
מוהרנ"ת היה איפוא עמוס למעלה מגדר הרגיל. תחילה היה עליו לטפל בעזבונו של רבינו, הוא בנה בית כנסת חדש בברסלב, הדפיס ספרים, נסע על פני ערים ועיירות לגייס כספים, זאת מלבד הדאגה לצרכי משפחתו האישיים, וגם לארגן ולסדר מחדש את משפחתו בעיר חדשה, אולם בלבו פנימה חלחל השברון הגדול של הסתלקות רבינו, כפי שהוא עצמו מסכם את שנתו הראשונה לאחר ההסתלקות:
"כל הנ"ל עבר בשנת תקע"א, שנה ראשונה אחר הסתלקותו... כי בכל השנה הייתי טרוד בעסקי העזבון של רבינו ז"ל ובעסק ההדפסה, והוכרחתי לטלטל עצמי ולנסוע הרבה לכאן ולכאן... ובודאי באותה השנה היה לי רבות מחשבות בלי שיעור, מה עושין אחר שכבר נסתלק הוד לבי ומשגבי, וכל מה שעבר עלי במחשבה דיבור ומעשה בודאי אי אפשר לבאר כלל".