פרק כד - בעיר ברסלב · אין מי שיודע דיבורים כאלה כמוני...
"והנה השי"ת יודע קטנותי ושפלותי שהייתי בעיני ולא עלה על דעתי שיהיה לי כח לקרב אנשים לעבודתו ית', אך בכל עת שדברתי ממנו ז"ל ומתורותיו ושיחותיו הק' נתעוררתי כישן וראיתי שאעפ"כ אין מי שיודע דיבורים אלה לאמיתתן כמוני השפל. ובתוך כך נזכרתי מה שרבינו אמר לי כמה פעמים בכמה לשונות שרצונו שאקרב נפשו"ת להשי"ת, וחיזקני בזה בכמה וכמה לשונות וכו' וכו', ועי"ז נתחזקתי בכל פעם. ואח"כ חזר ונחלש דעתי כ"כ עד שכמעט שכחתי בכל ההתחזקות. ואח"כ כשעזרני השי"ת בפרט בעת שדיברתי עם אנשים מאמיתתו ז"ל חזרתי ונזכרתי, וכן היה כמה פעמים. והנה כבר ידוע לנו שאחרי כל ריבוי הדיבורים שמדברים עם אנשים מהתכלית ומעוררים אותם לשוב להשי"ת, עם כל זה לפעול איזה פעולה אצלם אפילו כחוט השערה זה קשה מאד מאד, כי לבעל בחירה קשה מאד לעזור, אבל אעפ"כ אנו מחוייבים כל אחד לדבר עם חבירו ביראת שמים, והטוב בעיניו יעשה..."
מוהרנ"ת ממשיך להאריך בענין חשוב זה, לעורר את הצעירים בדיבורי אמת מאוצרו של רבינו, כשהוא מדגיש חזור והדגש, שלא במהרה זוכים לראות פירות, אך אעפ"כ שום דיבור לא הולך לריק: "והנה בשנה הזאת מכל ריבוי הדיבורים קדושים ונוראים שדיברתי עם בני הנעורים, בתחילה לא ראיתי פעולה ברוב השנה..." ולבסוף, "ראה תועלת מהשומעים שנתקרבו מעט והתחילו להתפלל בכונה וכו'".