פרק כג - החלל הריק והמורשה לדורות · האש הקדושה לא נכבית
מוהרנ"ת מתאר כעבור מספר שנים (בשנת תקע"ד) את הטובה הגדולה שהיתה עבורם שזכו כבר לבית המדרש משלהם, וכן מתאר למפרע את כל הסבל שעברו בתקופה הנוכחית עד שזכו לכך: "וזה הבנין של הביהמ"ד החדש שלנו היה לנו לישועה גדולה בכמה אופנים, והכל עשה הש"י יפה בעתו ובזמנו. כי כאשר התחילו דברי לעשו"ת רושם בלב כמה אנשים ונתעוררו לעבודתו ית' וראו שאש הקדושה שלו לא נכבה ח"ו כי דבריו חיים וקיימים לעד, התחילו החולקים להתעורר מחדש מעט מעט כי את זה לעומת זה עשה וכו', כי בימי חייו הקדושים היו כמה חולקים עליו, וזה מחמת שהתגרה הס"מ וחיילותיו מחמת שראו שרוצה להחזיר כל העולם למוטב, ע"כ חרק שיניו עליו והתלבש עצמו באיזה גדולים והכניס בלבם שיחלוקו עליו, ומהם נסתעפו כמה וכמה אנשים מגושמים בתאוות, וכמה וכמה בעלי עבירות שנתנו להם מקום לטעות אשר יצא עתק מפיהם ויחפאו עליו דברים אשר לא כן, ועי"ז מנעו רבים מחיים אמיתיים ולא זכו להנות מאורו הגדול והקדוש. וכל מה שעבר בזה אי אפשר לספר".