פרק כב - ימי רבינו האחרונים · יום כפור האחרון
"ביום הכיפורים לא נכנס להתפלל עמנו יחד כדרכו תמיד, רק התפלל בחדרו... קודם נעילה לא ידענו מי יתפלל נעילה. ואמרנו לשאול אותו ז"ל בעצמו, ונתעוררתי בעצמי לילך אליו לשאלו, כדי לזכות לקבל פניו הנוראות אז. ואמר ר' נפתלי שגם הוא רוצה לילך בשביל כונה זו."
"והלכנו שנינו יחד ובאנו אליו, ונכנסנו לחדרו באימה וביראה, כי תמיד בכל עת שרצינו לכנוס אליו, נפל עלינו יראה ובושה, ומחמת זה היה תמיד קשה עלינו תחילת הכניסה לחדרו, ובפרט בעת הזאת, ביום הכיפורים סמוך לנעילה, סמוך להסתלקותו".
"כשנכנסנו לחדרו ועמדנו על הפתח בבהלה ובאימה, שאל בקיצור על מה באנו. ענינו ואמרנו ביראה: מי יתפלל נעילה? ותיכף הטה בידו עלינו כאומר: לכו, לכו, אין לי עתה עסק בזה, עשו לכם מה שתרצו..."
"במוצאי יום הכיפורים נכנסנו אליו עם העולם, והיה חלוש מאד, ולא הראה פנים שוחקות".