פרק כא - ראש השנה של רבינו · אמר התורה בנס נפלא...
"ואחר כך נכנס בחלישו"ת גדולה מאד, ועלה וישב על הכסא הגבוה שעשו בשביל אמירת התורה, והוא ז"ל בעוצם חלישותו ישב על הכסא בין ריבוי עם כזה, וישב קצת כדרכו, ואחר כך פתח פיו הקדוש ואמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמוך... ולא היה שום דרך הטבע שיגמור תורה ארוכה כזאת בחלישו"ת כזה, כי כמעט לא היה אפשר לו לדבר אפילו דיבור אחד מעוצם חלישותו, מכל שכן תורה גבוהה וגדולה כזו... אך בעל הרחמים אשר מחשבות לבו לדור ודור חמל עלינו ועל כלל ישראל לדורות, ועמד בעזרו עד שגמר התורה בנס נפלא, אך סיום התורה איך היא מרומזת בפסוק 'תקעו' שהתחיל בו לא סיים אז עד אחר יום הכפורים, שאז סיים הפסוק ע"פ התורה הזאת לפני... והתורה שאמר אז היא התורה תקעו תוכחה בליקוטי תנינא בסימן ח' עיין שם... זכינו שגמר אז כל התורה באריכות גדולה מאד, ואחר כך הלך משם לחדרו, אשרי עין ראתה זאת" (חיי מוהר"ן רי"ט, ימי מוהרנ"ת י"ב).