פרק כ - אומאן · אוי כמה צודקים אתם...
מסופר, כי פעם אחת חזר ד"ר לנדא מעיר השוק ברדיטשוב. כנהוג הביא עמו תשורות רבות ומתנות לאשתו ולמשפחתו שלא ראם זמן רב. בהגיעו לאומאן נודע לו כי מוהרנ"ת נמצא בעיר. מחמת הערצה הרבה שרחש לו, פנה מיד להתראות עמו עוד טרם שנכנס לביתו.
מוהרנ"ת, כדרכו, התחיל לדבר עמו מתכליתו של העולם השפל הזה, שאינו אלא הבל הבלים ודמיון שוא, וכל תקוותיו אינן אלא יגון ואנחה תמיד.
בשעות אלו, בחזרו טעון רכוש רב ומתנות יקרות, לא חש כל כך לנדא באפסיות העולם... הוא העלה את השאלה למוהרנ"ת: הנה זה עתה שבתי מברדיטשוב, כאשר טוב הארץ לפני, ומה חסר לי בעולם הזה?
מוהרנ"ת השיבו מיניה וביה: אפשר לשוב מברדיטשוב, ולהביא לאשתו מתנה יקרה- טבעת של זהב טהור, ואז בהגישו את הטבעת לאשתו-לא תמצא זו חן בעיניה, ודוקא על ידי כך תתעורר מחלוקת עזה בבית, עד שהמות ייטב מחיים כאלו...
ואכן, כך בדיוק קרה... כאשר הוציא לנדא ברוב חגיגיות את המתנה היקרה שקנה לאשתו, עוותה זו פניה ועיקמה את חוטמה... לא, אין המתנה לפי רוחה... לא לזאת ציפתה... התפתח ריב ביניהם, קולות וזעקות החלו להשמע, ותוך כך עזב את הבית בטריקת דלת, ורץ הישר אל מוהרנ"ת:
"אוי, ר' נתן, אוי כמה קלעתם וכונתם אל האמת!"---