פרק יט - אני רוצה להשאר ביניכם" · הדאגה מההסתלקות הקרבה
מלאחר חנוכה שנת תק"ע (1810) נשאר רבינו בברסלב רק עוד חמישה חדשים, כשלאחר מכן עקר משכנו הקדוש לאומאן, שם דר עד הסתלקותו כעבור חצי שנה בי"ח תשרי תקע"א. ונטמן בבית החיים העתיק באומאן בסמוך לקבריהם של קרוב לשלושים אלף קדושים וטהורים שנהרגו ונטבחו על קידוש שמו ית' ארבעים ושתים שנה לפני כן.
בחדשים האחרונים מאז תקפה את רבינו המחלה בצורה קשה מאד-נתן רבינו רמזים ללא הרף להסתלקותו. והפלא בכך הוא, שבמבט לאחור נוכחים שרובם ככולם של המאורעות, השיחות והרמזים אודות הסתלקותו הקרבה, יודעים אנו מכתבי מוהרנ"ת, והוא אכן ראה שכל הנאמר ברמיזה ובפירוש, מובילים למסקנה אחת שהנה הנה עומד הוא להפרד מהם ולעזוב כליל את העולם הזה. אולם מוהרנ"ת בעצמו לא העלה זאת על מחשבתו וכל שכן על שפתיו, הוא המשיך להאזין לרבינו ולכתוב את כל היוצא מפיו. הגילוי הנורא הזה שרבינו עומד להסתלק לא נתגלה לו רק בשעות האחרונות ממש לפני הסתלקותו, כמו שהוא התבטא לאחי רבינו, ר' יחיאל, בסמוך להסתלקותו, וכה הוא אומר: "עתה נפלה בדעתי ויכול לעלות על דעתי שיסתלק, ואני צריך שאתם תחזקו אותי בזה" (ימי מוהרנ"ת ס"ב).
מאז שהגיע מלמברג היה רבינו חולה אנוש, עד שלא פעם היה נראה כאילו הוא מסיים את חייו, וכאמור לעיל, יצאה פעם שמועה אודותיו כי נסתלק. הדבר היה גלוי וידוע לכל, ומדי פעם היה רבינו בעצמו שולח אנשים שיתפללו עבורו, ואף ביקש והפציר בחסידיו שיעוררו רחמים לרפואתו, וחרף כל זאת מתבטא מוהרנ"ת שרק עתה לפני הסתלקותו ממש נפל בדעתו שמא הולך הוא להסתלק... מכל זה ניתן להסיק שמוהרנ"ת לא רצה להעלות בדעתו אפשרות כזאת, כמו שהוא עצמו מתבטא אפילו ביממה האחרונה לפני ההסתלקות: "בודאי יחיה... כי לא היינו יכולים להעלות על דעתנו שהשי"ת יקח מהעולם אור האורות וכו' כזה... אחרי שעדיין לא זכו ליהנות מאורו הנפלא והנורא, אשר כולם צריכים לקבל ממנו וכו'"...
כלומר, שכל מעייניו של מוהרנ"ת בכל שעות היממה נתונים היו לדבר אחד בלבד, לשאוב כמה שיותר מהמעיין הטהור הנמצא בקרבתו, כך שלא נשאר במוחו מקום לשום מחשבה אחרת, ובפרט לא מחשבה כזאת שלפתע יסתלק וייפרד מעמו לנצח...
באשר לרבינו עצמו, הוא לא דאג מהסתלקותו הקרבה, כפי שהוא עצמו התבטא ואמר שאין לו פחד ומורא מזה כלל וכלל, אולם כל מה שרימז ודיבר מהסתלקותו היה אך ורק מה ששיך לכך שמורשתו תישאר לנצח, והמון רב מישראל יזכו לדעת מאורו הגדול ומדרכו הטהורה המקרבת לב ישראל לאביהם שבשמים. ולכן גם בתורה זו של שבת חנוכה הרבה רבינו לדבר מקירוב רחוקים, שעבודה זו רצה להנחיל לבאים אחריו.