פרק יח - עם הרב הקדוש מברדיטשוב
הרה"ק מברדיטשוב-פאר ישראל
באחד מימי קיץ תקס"ט, שלח רבינו לקרוא לרבי יעקב בעל מגיה. כאשר התייצב ר' יעקב לפניו, בקשו רבינו שיגיה את התפילין שלו אם לא ארע בהם פסול.
מה ראה רבינו לבדוק את התפילין דוקא עתה?
-מעשה שהיה כך היה: באותה עת יצא הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע ממשכן קדשו, והחל לנסוע ולנדוד למרחקים בחבל אוקראינה, והגיע עד למדינת מולדוביה, דבר שלא הורגל בו כלל. השמועה על דבר נסיעת הצדיק מברדיטשוב הגיעה לרבינו, ואז ציוה לבדוק תפיליו. לאחר מכן הסביר רבינו מעשיו באמרו: "מחמת שהרב מברדיטשוב הוא נוסע וסובב עתה על המדינה, מחמת זה אני מצוה לבדוק התפילין שלי... כי הרב מברדיטשוב הוא גדול בעיני מאד, וכשגדול ומפורסם כזה הוא הולך וסובב, זה בחינת פגם ההתפארות ח"ו כביכול... כי הוא חשוב ומפואר בישראל, וכשהוא יושב בביתו אזי הוא בבחינת "כתפארת אדם לשבת בית", היינו שבחינת ההתפארות הוא יושב בביתו, בבחינת הבתים של תפילין, אבל כשהוא נוסע וסובב ומתבזה בין החיים, כי על הדרך הזה בודאי האדם מתבזה... ומאחר שבחינת ההתפארות נפגם ונתבזה ויוצא מן הבתים, על כן יש חשש על התפילין, כי הם נקראים 'פאר' כמו שאמרו חז"ל" (ברכות יא.).
ולסיום הענין-כותב מוהרנ"ת:
"ואחר כך בא ר' יעקב הבעל מגיה הנ"ל, ובדק תפיליו והיו כשרים ויפים מאד מאד, כי היה מכת"י הסופר הצדיק המפורסם מו"ה אפרים ז"ל אשר כתב שלו מתקיים ביותר ונראה כחדש ממש כמפורסם".
תפילה בהתלהבות
בעת ההיא שהרה"ק מברדיטשוב היה נודד בדרכים-ציוה רבינו למוהרנ"ת שיסע לשמשו, בהוסיפו: "וכי האנשים הגסים צריכים לשמשו? סע אתה לשמשו!" והוא אכן נסע (שיח שרפי קודש א'-צ"ו).
תוך כדי הנסיעה פנו להתפלל בבית הכנסת בדרך. מוהרנ"ת כדרכו היה מתפלל בהתלהבות ובקול גדול. ניגש אליו אחד מבאי בית הכנסת ואמר לו: "אל נא תבלבלו את הרב בתפילתו". נענה הרב ואמר לאותו אחד: "אולי מבלבל אני אותו?..." (שיח שרפי קודש א'-תר"י)
זריזות מופלגת
עוד יסופר: בדרך נסיעתם הגיעו לעיירה אחת שהר גבוה ותלול התנשא לפניה. מוהרנ"ת בזריזותו הגדולה ירד מן העגלה וניגש לבית הטבילה שעמד מחוץ לעיר וטבל בו בזריזות, כי כן היו נוהגים החסידים לטבול בטרם כניסתם העירה. וכשהעגלה הגיעה לראש ההר כבר המתין לה מוהרנ"ת לאחר טבילתו, כי היה מופלג בזריזותו, וכשראה זאת הרב מברדיטשוב שבחו מאד (שיח שרפי קודש א-תריא).
נת'לע שלי
מאז ומכבר היה מוהרנ"ת מקורב ביותר להרה"ק מברדיטשוב, עוד מתחילת התקרבותו לדרכי החסידות. נוהג היה מוהרנ"ת לרשום את תורות הברדיטשובער, וכאמור, חלק מכתביו נדפסו מאוחר יותר בספר קדושת לוי.
כמוזכר לעיל, העריץ הרה"ק מברדיטשוב וחיבב מאד את מוהרנ"ת, והיה מכנה אותו "נת'לע שלי".
נפלאות תורת רבינו
הגיע ראש השנה של שנת תק"ע. הקהל התקבץ אל רבינו לראש השנה ע"פ ציוויו. רבינו היה אז חלוש ביותר, ובכל זאת לא נמנע מלומר תורה בפני הציבור. הוא אמר אז את התורה הארוכה ביותר שאמר מעודו, היא התורה הנקראת "תקעו אמונה" (ליקוטי מוהר"ן תנינא ה') אודות נפילת האמונה הקדושה, והעצות איך להעלותה.
מוהרנ"ת מציין, כי התורה הזאת "הוא המשך גדול מאד אשר לא נמצא בספריו תורה ארוכה כזאת".
אודות תורה זו מציין מוהרנ"ת כי ראו בה בעליל כיצד מכוין רבינו בדבריו לכל הנעשה אצל אנשיו, ובכללות העולם. כי "קודם שאמר התורה הגדולה, דיבר עמנו קודם אותו ראש השנה, וסיפר שהרבה אנשים באו לפניו בקובלנא רבא על חסרון אמונה, וכמה סובלי חלאים היו מהם שקבלו לפניו גם כן על חסרון אמונה, אחר כך אמר התורה הנ"ל שמדבר מכל זה... וגם קודם ראש השנה, בעת החזרה מהטיול, היה משיח עמנו מענין ה"מגיני ארץ" (הכינוי שכינה הסבא משפולי את מוהרנ"ת ור' נפתלי, כאשר הגנו על רבינו בשבת קודש בעת היותם אצל הרב הקדוש מברדיטשוב-הובא לעיל פרק יב), וגם זה נזכר בהתורה ההיא, ואז ראיתי נפלאות ה' אשר עדיין אני רחוק מלהשיגם אפס מקצתם"...
אתרוג בזכות הרב מברדיטשוב
"באותה שנה" כותב מוהרנ"ת "לא היו אתרוגים מצויים כלל, וכבר עבר ראש השנה ויום הכיפורים, ושנים ושלושה ימים אחר כך, ועדיין לא הגיעו אתרוגים למדינתנו. ובליל מוצאי שבת, שהוא יום אחד לפני סוכות, הגיעו אתרוגים לקהילת קודש נמירוב, והיה שם רעש גדול ונורא מאד, כי כמה אנשים המתינו בנמירוב על אתרוגים, והשם יתברך סיבב ברחמיו ששלחו אתרוגים גם לפה ברסלב."
"ור' נפתלי נסע עם האיש שהוליכם לפה ברסלב, כדי שלא יסע עם האתרוגים למקום אחר. ובאו לפה ביום ראשון, איזה שעות קודם אור היום, והקיצו את רבינו ז"ל, וקנה אתרוג נאה ונפלא, והיה לו שמחה וחדוה גדולה רבה ועצומה בלי שיעור, ואמר לר' נפתלי: הלא כשנכנסת להעיר לפה, נתגלה אור גדול בכל העולמות, כי ידעתי שיהיו אתרוגים, כי הייתי בטוח על תפילתו של הצדיק הרב הגאון מברדיטשוב זצוק"ל, כי הלא הוא הפאר הקהילה שלנו (היינו של כל המפורסמים), אך שיגיע גם אתרוג לפה -"וואס דא איז די פאבריק פון אידישקייט" (בית היוצר של יהדות)-זהו דבר נפלא! וגודל השמחה שהיה לו מזה, וכל מה שדיבר בזה-אי אפשר לבאר. ואמר, ששלושה ימים לא הרגיש כלל החולאת הכבד שלו מעוצם השמחה, ואמר שהיו צריכים לקרות כלי זמר מגודל השמחה".
מעלת ושבח האתרוג
גם בתורותיו של רבינו באותם ימי מועד, לא נעדרו דיבורים אודות מעלת ושבח האתרוג. מוהרנ"ת כותב שבאותה שנה שרר מחסור חמור באתרוגים, ויש אשר שילמו ששים שבעים אדומים-סכום עתק בימים ההם-עבור אתרוג. "ורבינו הפליג מאד בחכמת ישראל, שיודעים לכוין האמת ולפזר הון רב בשביל מצוה זו דייקא, כי היא יקרה מאד מאד, ואמר שאילו נתגלו טעמי המצוות וסגולתן-מי יודע מה היו ישראל עושין בשביל אתרוג..." (שיחות הר"ן קכ"ה)
* * *
צערו של רבינו
מוהרנ"ת נשאר אצל רבינו עד לאחר יום הכיפורים, ולאחר מכן שב לביתו. הוא שהה עם בני משפחתו עד לאחר שמחת תורה.
כאשר הגיע שוב לרבינו באיסרו חג שחל ביום רביעי פרשת בראשית, חזרו בפניו החסידים על התורות והשיחות שרבינו דיבר כל זמן העדרו. מוהרנ"ת העלם על גבי הכתב ומסרם לעיונו של רבינו, כמו שהוא כותב:
"...בלילה השייך ליום חמישי הבאתי לפניו כתיבת התורה הנ"ל, כדרכי תמיד להראות לו כל מה שאני כותב מתורתו, ולקח הכתב ועיין בו, וישב עליו והביט בו היטב, והכרתי בו איזה שינוי, כי ישב כמו טרוד בצער גדול, ועיניו היו מלאים דמעות קדושים, ולא גילה כלל דבר מצערו, גם לא דיבר עמי, רק ישב בשתיקה..."
תורה על הסתלקות הצדיק
מוהרנ"ת נשאר בברסלב לשבת בראשית, והוא מתאר את מאורעות אותו שבת לפרטיהן:
"בליל שבת קודש, שהוא פרשת בראשית, נכנס הרב דפה (ר' אהרן-שהיה רבה של העיר ברסלב) אצלו בשעת הסעודה כדרכו תמיד... ואז ירדו גשמים, ובית הרב לא היה מקורה היטב, ומן הסתם ירדו הגשמים לביתו כמו לתוך הסוכה, ואמר אז רבינו דברי צחות: שביתו הוא כמו סוכה... בשביל שאין בעל הבית, דהיינו שאין הרב משגיח היטב כמו בעל הבית. אחר כך דיבר עם העולם על השולחן שיחות אחרים".
"אחר כך ענה ואמר: אצלי אין לכם כלום, כי אצל צדיקים אחרים מרגישין עתה שהוא שבת בראשית, ואצלי אין רואים כלום!" "עניתי אני ואמרתי לו: עתה הוא דרך הצדיקים לומר על חיבור התחלת התורה בסופה, דהיינו לחבר 'בראשית' עם 'לעיני כל ישראל'".
"ענה ואמר בדרך צחוק קצת: גם אני אומר על זה, ותיכף חזר לאחריו ואמר: לא אוכל! וחזר ואמר: אף על פי כן אומר! וחזר שוב לאחוריו, וכן חזר כך כמה פעמים... ותיכף שאל: במה דברנו עתה? עניתי אני ואמרתי לו איזה מהשיחות שסיפרנו עמו אז. ענה ואמר: לא לזה הדיבור כונתי, ואמר בעצמו: הלא דברנו מקודם שאינו נמצא בעל הבית וכו'".
"ותיכף ישב בשתיקה ונתלהב מאד, והתחיל להוציא מפיו גחלי אש, כי כל דבריו היו כגחלי אש... וענה ואמר כל התורה על 'בראשית'-'לעיני כל ישראל' (הנדפסת בליקוטי מוהר"ן תנינא בסימן ס"ז) ושם דיבר מענין העלמת הפאר, מה שנתעלם הצדיק, שהוא הפאר והחן, שהוא 'הבעל הבית של העולם'... ואמר התורה ביראה גדולה כדרכו, ועיניו היו מלאים דמעות..."
הסתלקות הצדיק מברדיטשוב
מוהרנ"ת מציין: "ושום אדם לא ידע מה שמרומז בתורתו מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל". (כי רבי לוי יצחק מברדיטשוב נסתלק ביום ד' באותו שבוע, ומפאת המרחק-לא הגיעה הבשורה לברסלב עד שבועד הבא. אולם רבינו חזה זאת ברוח קדשו...)
"ביום ראשון אחר שבת, שמענו השמועה שנסתלק הרב הצדיק מברדיטשוב, ולא רצינו להאמין..."
החסידים לא קישרו את הנאמר אודות זה בתורה של שבת, בה רימז רבינו ברוח קדשו על הסתלקות הצדיק, כפי שמוהרנ"ת מתאר את המאורע לפרטותו:
"מהתורה שלי יכולין לידע עתידות..."
"אחר כך בליל השייך ליום שני, הבאתי לפניו ז"ל התורה 'בראשית' הנ"ל, שכבר כתבתיה ביום ראשון, ועיין והביט בה היטב, וגם אז ישב משתומם בצערו, והבנתי כי דבר הוא".
"ואחר כך ענה ואמר: התורה שלי גבוהה מאד והיא כולה רוח הקודש, ויכולין לידע ממנה עתידות, מכל שכן כשכבר הדבר נעשה... בודאי יכולין למצוא הכל בתוך תורתי..."
"אחר כך ביום שני נשמע עוד הפעם שהצדיק הנ"ל נסתלק, והתחלתי להיות נבוך בדעתי אולי הוא אמת, והיה לי צער גדול, כי ידעתי שרבינו יצטער מאד מאד על זה בלי שיעור..."
"בתוך כך הלכתי אנה ואנה ונזכרתי: הלא הסתלקות הצדיק הנ"ל מרומז בתורתו הקדושה שגילה בליל שבת קודש, כי הזכיר שם מענין הסתלקות והעלמת ה'פאר', וכבר ידענו אצלו שהצדיק מברדיטשוב נקרא אצלו 'פאר' (כנזכר לעיל הסיפור שרבינו הגיה את התפילין בעת שהרה"ק מברדיטשוב נדד בדרכים. ומוהרנ"ת מוסיף: "ומכלל דבריו למדנו כי רבינו מכנה את הרב הקדוש מברדיטשוב "פאר ישראל"). וגם דייקא בלילה הזאת שמעתי מפיו הקדוש, שמהתורה שלו יכולין לידע עתידות, מכל שכן שיכולין למצוא מה שכבר נעשה בעולם כנ"ל... ותיכף נתחזק בדעתי שהדבר אמת, והלכתי ודברתי עם חברי ר' נפתלי".
"ותיכף הקדים עצמו ואמר: בודאי מבואר הסתלקותו בתורתו של רבינו בליל שבת זה..."
"ואז ראינו נפלאות השם, איך תורתו הקדושה כלולה מכל מה שנעשה בעולם. וכן ראינו כמה פעמים. אבל אף על פי כן נזהרנו כולנו שלא לגלות לרבינו ז"ל בפה בפרוש, אף על פי שידענו שיודע על פי רוח קדשו, אף על פי כן הדיבור עושה רושם" (ימי מוהרנ"ת ל"ט).
'בראשית' הוא הספד על 'נח'
כל אותה שבוע נזהרו ונשמרו החסידים לבלי להודיע לרבינו על דבר האסון הגדול בהסתלקות הצדיק מברדיטשוב.
בליל שבת קודש פרשת נח ענה רבינו ואמר: איזה סדרה קורין בשבת זה? והשיבו החסידים: פרשת נח.
"ענה רבינו ואמר: אתחיל לומר תורה בכל שבת! והתחיל ואמר: בראשית הוא הספד על נח שהוא הצדיק. ואז זלגו עיניו דמעות. וכל העומדים עליו הורידו דמעות, מחמת שכבר ידעו כולם מהסתלקות הצדיק הנ"ל".
"ואחר כך נמשך עוד איזה זמן" כותב מוהרנ"ת "ולא הודיעו לו בפירוש, עד שקרא לאיש אחד, וציוה עליו שיספר לו מהסתלקות הצדיק הנ"ל... והשיב לו: הלוא אמרו לי שעדיין אינכם יודעים בזה, וכל בני הבית הזהירו אותי הרבה שלא לגלות לכם. ענה ואמר: וכי לא אדע-הלוא כבר יודעים מזה בארץ ישראל! והאריך אז בשיחה מגודל השבר המר של העולם שנסתלק מהם פאר הדור, צדיק קדוש ונורא כזה זי"ע".
"ואחר כך נודע לי, שבאותו הלילה שהבאתי לפניו התורה מענין מחרת יום הכיפורים שנקרא 'שם השם', (לקו"מ תנינא סימן סו) אז נסתלק הצדיק הנ"ל... כי התורה ההיא היא מקושרת ומחוברת עם התורה 'בראשית' הסמוכה אחריו, כמבואר למעיין שם".
"ואז ראיתי" מסיים מוהרנ"ת פרק זה "והבנתי נפלאות השם, איך הכל גלוי לפניו והכל מבואר בתורתו, (כנזכר לעיל שבעת שמסר מוהרנ"ת את התורה לעיונו של רבינו הכיר בו איזה שינוי וישב כמו טרוד בצער גדול ועיניו היו מלאים דמעות קדושים ולא גילה כלל דבר מצערו רק ישב בשתיקה) ואי אפשר לבאר בכתב כל מה שעבר בזה".
* * *
קרבן יום הכיפורים
לסיום הפרק מן הראוי להביא מחזה נורא הקשור עם הסתלקות הרה"ק מברדיטשוב, מספר רבינו מה שראה בחלום.
"וארא בחלום, שהיה יום הכיפורים, וזה היה פשוט אצלי, שבכל יום כיפור (כלומר: גם בזמן שבית המקדש אינו קיים) מקריבין אחד לקרבן, שהכהן גדול מקריב אותו. ובקשו אחד לקרבן, ונתרציתי אני להיות לקרבן. ואמרו לי, שאכתוב עצמי על זה-וחייבתי עצמי על זה בכתב. אחר כך כשרצו להקריב אותי, חזרתי בי והייתי רוצה להתחבא, אך ראיתי שכל ההמון סביבי-ואיך אפשר להתחבא? ורציתי לצאת מן העיר, והייתי יוצא והולך מן העיר, ובתוך יציאתי חזרתי ובאתי לתוך העיר, והנה אני מסתכל שחזרתי ובאתי לתוך העיר, והייתי רוצה להתחבא בין "פאלק מאסקוויטער" (גדוד מצבא מוסקבה) אומות העולם, וחשבתי שאם יבואו כל העולם ויבקשו מהם שיתנו אותי, בודאי ימסרו אותי לידם". ונמצא אחד-מסיים רבינו-שנתרצה להיות קרבן במקומי... אף על פי כן מתיירא אני על להבא..." (חיי מוהר"ן בהשמטות פ"ה).
"וכפי ששמעתי" כתוב בחיי מוהר"ן "היה זה שנתרצה להיות קרבן במקומו-הרב מברדיטשוב ז"ל, כי נסתלק אז (בתשרי תק"ע).
בהשמטות לספר חיי מוהר"ן נאמר: "חסר סיום החלום, וכפי ששמעתי, היה זה שנתרצה להיות קרבן במקומו הרב מברדיטשוב ז"ל, כי נסתלק אז, וזה שאמר: 'מתיירא אני להבא', כי גם רבינו נסתלק בשנה האחרת אחר פטירת הרב מברדיטשוב ז"ל" (חיי מוהר"ן פ"ה השמטות). 3
אבלות שבעה על הצדיק מברדיטשוב
מיד לאחר פרשת נח של השנה תק"ע, נסע מוהרנ"ת לביתו בנמירוב.
כשהגיע לביתו, פגש באביו היושב שבעה על בנו (אחי מוהרנ"ת) שנסתלק. מוהרנ"ת קיבל את הידיעה בצער רב, והצטרף לשבת שבעת ימי אבלות.
לאחר מכן אמר מוהרנ"ת כי ב"שבעה" זו אף כיון לשבעת ימי אבלות על הצדיק מברדיטשוב שנפטר בסמוך, כי כנזכר נחשב מוהרנ"ת לתלמידו של הרה"ק מברדיטשוב טרם התקרבותו לרבינו. מוהרנ"ת מסיים: "וב"ה אשר את הכל עשה יפה בעתו, כי בודאי היה ראוי לנהוג שבעה על צדיקים קדושים כאלה".
* * *