פרק יז - הוא כבר צדיק · אשרי אוזן השומעה
בראש השנה תקס"ט (1808) היה רבינו חלוש מאד, "עד שלא היה שום דרך הטבע שיאמר תורה ברבים, בפרט לפני אנשים הרבה כאלה, שהיו כמה מאות אורחים חוץ מבני העיר, והוא היה חלוש מאד מאד..." ואעפ"כ בעזרת ה' אמר תורה ארוכה מאד, היא התורה הראשונה בליקוטי מוהר"ן חלק ב' (תנינא) שם מביא רבינו כי תכלית איש הישראלי הוא שיהיה לו ממשלה על המלאכים, שם מורה רבינו דרך כיצד למצוא מנהיג רוחני אמיתי. וכן שח שם ממעלת התפילה, שכשהתפילה בשלימות ואינה בגלות-אין צריכים לשום רפואה על ידי רופאים. מוהרנ"ת מסיים: "השי"ת היה בעזרנו וגמר כל התורה ברבים באריכות נפלא כדרכו הנורא, אשרי אוזן השומעה... ואח"כ לא היה באפשרי להטריחו שאכתבנה בפניו כי היה עליו לטורח גדול והוא היה חלוש מאד, והשי"ת עזרני בדרכיו הנפלאים שיגעתי בכמה יגיעות עד שכתבתי אותה והראיתיה לפניו והוטבה בעיניו בעז"ה".