פרק יג - גלות מאהליב · שבת חנוכה אצל רבינו
מוהרנ"ת שכר עגלה, ויצא לברסלב, והגיע לשם באור ליום ו' ראש חודש טבת. מיד עם הגיעו זכה להכנס לרבינו, ואע"פ שרבינו כבר עלה על יצועו, שמח לדבר עם תלמידו. תוך כדי כך סיפר לו רבינו קורותיו בימים אליו, שמצוי איש רע ובליעל שבדה עליו דבר כזה שאין הדעת סובלתו, והיה לו יסורים רבים מזה, ואמר שנדמה לו שמעולם לא היה לו יסורים כאלה.
בשבת חנוכה, בעת רעוא דרעוין אמר רבינו את התורה "מישרא דסכינא" (ליקוטי מוהר"ן סימן ל'), שם מאריך רבינו על הצורך לבקש אחר הרבי הגדול ביותר שיוכל להאיר השגות גדולות ביותר לאלו שרחוקים מאתו ית'. וככל שהאדם קטן יותר ומרוחק יותר מהשי"ת, צריך הוא לרבי גדול יותר, כפי שבני ישראל במצרים בעת שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, הוצרכו לרבי גדול כמשה רבינו ע"ה, שיוכל להוציאם משם. ולכן אל יאמר האדם: אתקרב אל אדם חשוב וירא שמים והלואי אזכה להיות כמוהו, אלא אדרבה ככל שהאדם קטן ושפל יותר כן הוא זקוק לרבי גדול יותר, בדומה לחולה שככל שחליו קשה יותר כן הוא זקוק לרופא גדול יותר שיבחין מחלתו היטב ויתן את הרפואות הטובות יותר כפי שהוא נצרך...
מוהרנ"ת כתב את התורה הזאת לפני רבינו, ונשאר בברסלב עוד כמה ימים, ודיבר עם רבינו הרבה. לאחר מכן נסע חזרה לנמירוב, משם אמור הוא להמשיך למקום משכנו העראי במאהליב. אביו קבלו בסבר פנים יפות ושמח לקראתו, ואף נתן לו מתנה.
מוהרנ"ת המתין בנמירוב עד יום שלישי י"ב בטבת, בתקוה שישיג עגלה הנוסעת למאהליב. אולם מכיון שלא מצא עגלה הנוסעת לשם-חזר לברסלב. הוא נתיישב בדעתו, אם להמתין לעגלה-טוב שימתין בברסלב, ולנצל את הזמן להיות בינתיים עוד אצל רבינו.