פרק יג - גלות מאהליב · מניעות ויסורים בעבר ובהוה
כדאי להעתיק את רחשי לבו של מוהרנ"ת באותה תקופת גלות במאהליב שלא זכה לנסוע הרבה אל רבינו-מחמת ריחוק המקום-כפי שהם באים לידי ביטוי בספרו ימי מוהרנ"ת:
"...והיה בדעתי לשוב עם זוגתי ובניי שי' לק"ק נמירוב אחר סוכות, ומחמת שנתעכב בקרעמניץ כנ"ל נתעכבנו שם במאהלוב, והיינו מצפים עליו מיום ליום, ועי"ז נתעכבנו שם הרבה. ועי"ז נתגלגל הדבר שנתעכבנו במאהלוב קרוב לב' שנים... וכל אלו ב' השנים לא הייתי רגיל להיות לפני רבינו ז"ל כאשר בשנים הקודמים, מחמת שהייתי בריחוק מקום מאתו, ולא באתי אליו כי אם בזמנים הידועים לנו שהזהיר אותנו לבוא אליו, שהם ראש השנה ושבועות ושבת חנוכה. אבל מקודם כשהייתי בנעמריב הייתי רגיל להיות אצלו הרבה..."
"ובבואי למאהלוב-ממשיך מוהרנ"ת-התחילו עלי מחדש מניעות הרבה מלנסוע לרבינו ז"ל..."
מוהרנ"ת חוזר ומשחזר את המניעות והיסורים שעברו עליו מתחילת התקרבותו בענין הנסיעות לרבינו:
"כבר מבואר לעיל קצת שהיה לי מניעות ויסורים הרבה לאין קץ בתחילת התקרבותי אליו אשר אי אפשר להבין כלל איך זכיתי לשברם, וכל השומעם תצילנה אזניו, ולא בארתי חלק אלף מהם... אך עיקר גודל היסורים והמניעות לא נתמהמהו הרבה, כי הש"י זיכני ששברתים במהירות מגודל חוזקי שיהיה איך שיהיה אהי' מקורב אליו ז"ל ויעבור עלי מה! ותיכף גירש אותי אבי מביתו, ועי"ז הוכרחה זוגתי אח"כ במשך חצי שנה לירד ג"כ משולחן אבי נ"י, והיינו נזונים על שולחנינו. וכשראה אבי ובני ביתינו שא"א להטות דעתי בשום אופן-נסתלקו ממני. וגם זוגתי אע"פ שלא היה דעתה אז מסכמת כלל על נסיעתי לרבינו ז"ל הוכרחה ג"כ בעל כרחה לבטל דעתה, כי ידעה והבינה שא"א למנוע אותי מרבינו ז"ל בשום אופן בעולם, וכל מה שעבר בזה א"א לספר, אך עיקר תוקף היסורין והמניעות לא נתמהמהו הרבה..."
מוהרנ"ת מאריך בתיאור סוגי המניעות והיסורים שעברו עליו מעת שזכה להתקרב לרבינו:
"אם אמנם בודאי גם אח"כ היה לי יסורים ומניעות הרבה כמעט בכל נסיעה ונסיעה, אך אעפ"כ היו יסורים ומניעות שאפשר לסובלן, מאחר שכבר הייתי ניזון על שולחני וכל איש שורר בביתו, והייתי נוסע בכל עת שרציתי בכל ג' או ד' שבועות או פחות, ולפעמים ישבתי אצלו איזה זמן...
תוך כדי כתיבה מתלהב מוהרנ"ת ומתרפק בתענוג עילאי, ממה שזכה לראות ולשמוע אצל רבינו:
"ובכל פעם שמעתי דברי אלוקים חיים, תורות ושיחות ומעשיות נפלאות ונוראות אשר לא נשמעו מעולם, אשר החיה אותי ואת כל השומעים מפי ומפי כתבי לדורי דורות לעולמי עד ולנצח נצחים, הלא הם כתובים על ספרינו. החפץ באמת יראה בעיניו ובלבו יבין וישוב להש"י על ידם, ויבין וישכיל אפס קצה מה שזיכני הש"י בימים ההם לשמוע מפיו הק' והנורא דברים שכיסה עתיק יומין, דברים שלא שמעתן אוזן מעולם וכו' וכו', וכל זה נמשך בערך ארבע שנים..."