פרק יב - חבלי משיח · סגולתם של סיפורי המעשיות
שבועות מספר לאחר מכן, בראש השנה תקס"ז אמר רבינו את התורה "פתח ר' שמעון", ושם רימז הרבה על ענין סיפור המעשיות. וכפי שכותב הרב מטשעהרין בספרו פרפראות לחכמה: "ובראש השנה תקס"ז שאחר הקיץ הנ"ל אמר מאמר זה של "פתח רבי שמעון", ושם מבואר ומרומז נוראות ונפלאות מענין הסיפורי מעשיות שלו, וכפי המובן מדברי רבינו ז"ל-המאמר הזה הוא פרוש וביאור על המעשה הראשונה מסיפורי מעשיות".
בתורה זו כותב רבינו את המעלה המיוחדת בסיפורי מעשיות וסגולתם הנפלאה, ושיש אופנים שאי אפשר להעלות את האדם ולעורר את הישנים ברוחניות אלא על ידי סיפורי מעשיות: "יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה', ועוסקים בתורה ובתפילה, אף על פי כן כל עבודתם אין להש"י נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה... כשנופל לבחינת מוחין דקטנות, בחינת שינה-אין יכול להתעלות למעלה... ויש שנפלו לבחינת שינה על ידי תאוות ומעשים רעים... ועל ידי זה נתקלקל הפנים..."
"וכשרוצים להראות לו פניו ולעוררו משנתו" כותב רבינו "צריכים להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות.."
רבינו מבאר על פי מאמר חז"ל שיש שבעים פנים לתורה, היינו שלכל יהודי יש איזשהו מדריגה של פנים בתורה... "אבל יש שנפל מכל השבעים פנים, עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי סיפורי מעשיות..."
רבינו מרבה שם בתורה לבאר את גודל המעלה של סיפור מעשיות משנים קדמוניות, ושהצדיקים הגדולים יכולים על ידי זה לפעול גדולות ונצורות להעלות את האדם ולהביאו לידי מדריגה עליונה, אחרי שכבר היה שרוי במצב שפל מאד.
בעת שאמר רבינו את התורה הזאת, היתה התעוררות גדולה בקרב ציבור השומעים, ובשעה שאמר את התיבות 'ששופר מרמז על עורו ישינים מתרדמתכם' וחזר לשנות את הדברים באידיש: דערוועקט אייך פארשלאפינע פון אייער שלאף (רלוי"צ) נתעוררו כל הקהל מאד מאד (בבחינת התעוררות מהשינה הרוחנית) וכל הקהל געה בבכיה, ורבינו ישב אז דומם ושותק עד שפסקה הבכיה קצת, ורק לאחר מכן סיים את המאמר הגדול והנשגב.
רבינו אמר לאחר מכן בזה"ל: היום אמרתי ג' דברים הפוך מהעולם וכו' וכו' בקשר לשינה ולעשירות ולפקידת עקרות (עיין חיי"מ) "העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה, ואני אומר שסיפורי מעשיות מסוגלים לעורר אנשים מתרדמתם..."
* * *