פרק יב - חבלי משיח · כבר נגזרה הגזירה
לנסיעתו של רבינו לקבר זקנו הבעש"ט להתפלל על בנו, מתלוה סיפור נורא.
ומעשה שהיה כך היה:
בברסלב מצוי היה יהודי עובד ה' בשם רבי חיים שרה'ס, והיה האיש נשוא פנים, סוחר ובעל בית נכבד. כאשר התקרב אל רבינו, עלה ונתעלה בעבודותיו עד שהגיע למדרגות גדולות ונשגבות. רבי חיים שרה'ס היה מאלו שרבינו הטיל עליו לצום פעמיים בשנה משבת לשבת בפרשת כי תצא ופרשת כי תבא. והוא קיים זאת בכל שנה ושנה במסירות נפש ממש. רבינו הפליג מאד במעלותיו, ואף הרבה בשבחו לפני חסידיו, באמרו כי יש לו חסיד בברסלב שצם משבת לשבת. ועוד אמר, כי פעם היה צריך לפעול דבר מסויים ולא היה יכול לפעול זאת אלא על ידי עבודותיו של רבי חיים זה.
פעם אחת ישב רבינו עם אנשיו, וביניהם רבי חיים שרה'ס. לפתע נענה רבינו ואמר: שוטה מופלג הוא האדם, שגם בשעה שמלאך המות עומד מאחורי כתפו עדיין נאחז הוא בשטויותיו...
הנוכחים, בשמעם דברים אלו יוצאים מפה קדשו של רבינו, נשתוממו מאד, הם לא הבינו למי מכוונים הדברים. אולם ר' חיים שרה'ס נבהל מאד ויחרד חרדה גדולה. הוא חש והרגיש שרבינו מכוון זאת אליו.
כאשר הקהל התפזר איש לדרכו, נשאר ר' חיים יושב בפנים נפולות. מה אתה יושב? -שאלו רבינו. ר' חיים לא יכול להשיב מחמת החרדה והרפיון שאחזוהו. וכאשר קם רבינו להכנס לחדרו, הלך ר' חיים אחריו ופרץ בבכי מר.
יודעני היטב כי אלי מכוונים הדברים-דיבר ר' חיים בקול שבור-ולכן מבקש אני לעורר רחמים עבורי להותיר נפשי לפליטה בארץ החיים.
אמנם כן-השיב לו רבינו-אליך נתכוונתי, ועתה מכיון שצריך אני לנסוע לציונו של סבי הקדוש הבעל שם טוב להתפלל עבור בני החולה, הצטרף נא גם אתה עמי, ונתפלל שם גם בשבילך.
נסע ר' חיים עם רבינו למז'בוז'. רבינו ניגש לציון הבעש"ט לבדו, שם התעכב זמן רב. בצאתו אמר לר' חיים בזה הלשון:
"בשבילך פעלתי, אך בעבורי לא. ובכן אינך צריך להתפלל יותר על כך, אך מאחר שהנך מצוי כבר כאן, גש נא להתפלל על הציון".
כאשר שב ר' חיים מן הציון גילה לו רבינו את מספר שנות חייו.
בדרך חזרה לברסלב, פנה רבינו אל ר' חיים ואמר לו: הילד נפטר עתה!...
ואכן, כאשר הגיעו הביתה, מצאו כי כן הוא.
רבינו לא חפץ להכנס לעיר לשבת, ושלח את ר' חיים שיקנה עבורו חלות ומצרכי מזון לשבת, והזהירו לשמור בסוד את דבר המצאותו בקרבת מקום.
כאמור, שלח רבינו את שני תלמידיו להפיץ את תורתו מספר הנשרף, והזהירם שחיי נפש הילד תלויים בזה, וכבר נגזרה הגזירה, ואז בשובם מן המסע המפרך, קרה השבר, שהילד הקדוש רבי שלמה אפרים נסתלק ועלה לישיבה של מעלה.