פרק יב - חבלי משיח · "בעל השדה"
ביום שלאחר זה, ביום ששי ערב שבת קודש, אמר להם רבינו ז"ל: "אילו לא הלכתם הייתי מספר לכם דברים נאים (כנזכר יצאו מפניו מחמת הבושה). ביום זה אמר להם את המאמר 'ויאמר בועז אל רות' (ליקוטי מוהר"ן סי' ס"ה) המדבר מענין תיקון הנשמות, ומה שצריכין מאד ל'בעל שדה' שישגיח עליהם ויתקנם. וזה שחוגר עצמו להיות בעל השדה עוברין עליו יסורין הרבה בלי שיעור" (חיי מוהר"ן כ"ח).
וכה כותב רבינו בתורה זו:
"דע כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד. וגודל יקר יופי השדה וגידוליו אי אפשר לספר, אשרי עין ראתה זאת... ואילנות ועשבים הם בחינת נשמות קדושו"ת הגדלים שם. ויש כמה וכמה נשמות ערומות שהם נעים ונדים מחוץ לשדה, וממתינים ומצפים על תיקון, שיוכלו לשוב ולכנוס אל מקומם... והם כולם מבקשים ומצפים על בעל השדה, שיוכל להתעסק בצורך תיקונם... ומי שרוצה לחגור מתניו, להכניס עצמו להיות הוא הכעל השדה, צריך להיות איש אמוד ותקיף וגיבור חיל וחכם וצדיק גדול מאד, כי צריך להיות אדם גדול ומופלג במעלה מאד. ויש אחד שאינו יכול לגמור הענין כי אם עם מיתתו, ואפילו לזה צריך להיות גדול מאד... כי הרבה יסורין ודברים קשים עוברים עליו, אך על ידי גדלותו ומעלתו עובר על כולם, ועושה פעולות השדה כמו שצריך...
הכל הבינו כונת רבינו, ש"הבעל השדה" היינו הצדיק המתעסק בתיקון נשמות ישראל-הוא רבינו בעצמו...
היתה זו הפעם הראשונה שרבינו רמז על תפקידו הקדוש בענין תיקון הנשמות, ובמיוחד לנשמות שכבר נפטרו מן העולם, שכידוע זה בעבור זה החליט לעבור לאומאן תקופה קצרה לפני הסתלקותו, כדי לעסוק שם בתיקון נשמות רבות שהמתינו שם לתיקונן.